בשבוע שעבר עמלו חניכי תנועת “אחריי!” בניקוי ובניית פינות ישיבה לגשר לוד הידוע גם כגשר ג’ינדס שנבנה ע”י השליט הממלוכי בייברס בשנת 1273 לספירה, וכיום מהווה הגשר את הציר המרכזי לכניסה לעיר.
גשר לוד הוא גשר עתיק, השוכן ביציאה הצפונית מהעיר לוד, בין כביש 40 למסילת הרכבת המובילה אל העיר מצפון. הגשר נקרא על-שמו של סולטן ממלוכי מהמאה ה-13, בייברס שמו. הגשר הוקם בשנת 1273 על דרך הדואר הממלוכית הראשית, שעברה בנתיב דרך הים ממצרים (מרכז השלטון הממלוכי) לסוריה. באמצעות דרך זו הם קיימו רשת יעילה ביותר לקשר פנים מהיר בין חלקי האימפריה. במקום זה עברה גם הדרך ללוד ורמלה ההיסטוריות, שהיא כבר אז ערים חשובות באותה התקופה.
אורך הגשר ההיסטורי הוא 30 מ’, ויש לו חיזוקים משני צדדיו – מכאן עמידותו. הגשר בנוי על קמרונות גדולים, מחודדים, המפצלים את זרם המים של נחל אילון, אשר בחורף עלול להיות חזק במיוחד. נחל איילון הוא אחד היובלים החשובים של הירקון. על פי פרסומים במקורות שונים, ייתכן כי אבני הגשר נלקחו מכנסיית סנט ג’ורג’ (“קוטל הדרכונים”) שבלוד.
לפי ויקיפדיה הישראלית, יש המזהים את מקום הגשר עם “מעבר לוד”, (בארמית: מעברתא דלוד), המוזכר בתלמוד הירושלמי כמקום בו שרף אפוסטומוס את התורה. המשנה, במסכת תענית, מונה את האירוע כאחד מחמש הסיבות לקביעת צום שבעה עשר בתמוז. התלמוד הירושלמי שואל: “איכן שרפה? רבי אחא אמר: במעברתא דלוד, ורבנן אמרי: ב”מעברתא דטרלוסה”. (מסכת תענית פרק ד’, הלכה ה’).
בעבר עברו במקום גם דרכים מהתקופה הרומאית מקיסריה, אנטיפטרוס ומיפו.
את הפרויקט בעל הנופך ההיסטורי והחשוב לשימור ופיתוח סביבת הגשר יזמו חניכי המדרשה לאחריות חברתית בלוד של עמותת אחריי , בהובלת ראש המדרשה גלעד ברגיל, שאף סיכם עבורנו את היום המיוחד: “אני גאה בבני הנוער שלנו שגאים בהיסטוריה של העיר שלהם והיום עשו מעשה שמחזיר את הכבוד לגשר לוד”
