עמיעד טאוב מריח בחירות וחושב שאין עשן בלי שמישהו מדליק אש בסיגר קובני מסוג קוהיבה סיגלו שעולה מאות דולרים ליחידה.
עננת הסיגר
ריח של בחירות עולה מהסיגרים ששלח ארנון מילצ’ן אל בית ראש הממשלה. אמנם צריך להיזהר מלשפוט ולשפוך את הביבי עם השמפניה אבל בעידן בו הכל מתועד מצולם ומגיע למשטרה נדמה שתום כהונתם של המלך ביבי ירום הודו והמלכה שרה הראשונה לשמה קרוב מתמיד. אין עשן בלי שמישהו מדליק אש בסיגר קובני מסוג קוהיבה סיגלו שעולה מאות דולרים ליחידה. הסיפור מריח רע למרות צביעות השמאל שאוהב לאתרג ראשי ממשלה שחצו לשמאל וממהר לקרוא לנתניהו להתפטר עוד לפני שהספיק להיחקר.
מאז 1996 לא כיהן במדינת ישראל ראש ממשלה (למעט ברק שכיאה ל מטכ”ליסט נחלץ עם הזקן ובלי השומה הן מפרשיית צאלים והן מפרשיית העמותות) שסיים את חייו הפוליטיים ללא עננה כבדה של חשד למעשים פליליים (לרשימת השרים והחכי”ם שסיימו כך את הקריירה תידרש מהדורה מיוחדת של מצב הרוח”).
משרון והאתרוגים, אולמרט והמעטפות ועד ביבי והסיגרים עולה ארומה מטרידה של שחיתות בצמרת המערכת הציבורית שלנו. אורי אורבך ז”ל אמר :”השוחד יעוור עיני פיקחים קל וחומר אם הם לא פיקחים”.עם נהרות האלכוהול הזורמים בצמרת לא קל למצוא מנהיגים שהם גם פיקחים וגם פיכחים במסדרונות השלטון.
1000 או 2000?
מה שמטריד יותר מכל בפרשייה האחרונה היא קריסתו של ‘המוח היהודי” והעדר היצירתיות והגיוון. אם פעם הקופירייטרים של מערכת הביטחון והחוק היו משקיעים בשמות עם ארומה כמו ”צוק איתן” ”צבע אדום” או ”עופרת יצוקה” למבצעים חשובים או בשמות מקצועיים לפרשיות כגון:”האי היווני”, ”פרשת הולילנד” ופרשת ”העמותות” היום הם לא מתביישים בעצלותם המחשבתית ומסתפקים בשמות בלי שמות קרי במספרים 1000 ו2000 במה שמהווה עוד סימן לעידן הרדוד שלו.
האם לא היה ראוי לצאת לציבור בתחרות לבחירת שם יצירתי לפרשיות החדשות שכולנו ובעיקר עיתון ”הארץ” עוסקים בהם השכם והערב? מה רע בפרשיית ”ענני סיגר”? “מנקים את הבית של שרה”? או: “ניחוחות בית רוה”מ”? לאן הידרדרנו מבחינה יצירתית אם אנחנו לא מצליחים לייצר שמות ראויים לפרשיות השבוע? לעובדה שהכל רקוב ושכולם עובדים עלינו בעיניים כבר התרגלנו להעדר משחקי המילים אין סליחה ואין כפרה.
הפסקת עישון
ידוע הסיפור על אותו משוגע שנהג להסתובב עם שני סיגרים בפיו עד שפגש משוגע אחר מעט שפוי ששאל אותו :”למה אתה מעשן שתי סיגרים?” ענה לו מיודענו:” אחי הקטן שוהה בכלא ואסור לעשן שם אז אני מעשן בשבילו”. למחרת נפגשו השניים בשנית והפעם עישן מיודענו סיגר בודד. שמח חברו וברכו:”מזל טוב אחיך השתחרר מהכלא סוף סוף”. הביט בו חברנו במבט מרחם וענה” אחי עדיין בכלא, אני הפסקתי לעשן”.