Site icon מקומונט לוד

המהומות בלוד: פניה אישית לקוראים מעורך מקומונט לוד

מאז שעות הלילה פונים אלי עשרות תושבים ושואלים – “למה אתם לא מפרסמים את התמונות ואת הקולות של מה שקורה בלוד?”, “למה אתם לא מדווחים על האירועים”. וחשבתי שלקוראי מקומונט לוד מגיע הסבר.

מאז אתמול בשעות הערב אנו חווים אירועים אלימים שלא נראו בלוד עשרות שנים. מה שהתחיל בזריקת אבנים על מבנים התפתח לשריפת מכוניות, ריסוק חלונות זכוכית של מבני ציבור, הרס מוחלט של נקודת המשטרה בשכונת רמת אשכול ובשיאם של האירועים – לירי מבוהל של תושבים שחששו לחייהם כתוצאה מהפרות סדר של השכנים שלהם, ירי שהוביל בסופו של דבר למותו של תושב לוד בן 25.

בבוקר כזה קשה היה לי לכתוב ולדווח על הנעשה בעיר מנקודת מבט “חיצונית”. מקומונט לוד הוקם כדי לדווח לתושבים על היום-יום של העיר – פה יוזמה חברתית חדשה, שם שיפוץ של גינה קהילתית, לפעמים גם אירועים פחות נעימים של פלילים מקומיים או ויכוחים פוליטיים בעירייה – אבל כשלוד נמצאת בחזית החדשות, בלב כותרות המהדורות, לא חשבתי שזה מקומו של מקומון לסקר את הנעשה.

בניין עיריית לוד החדש. נזקים במאות אלפי שקלים.

אני בטוח שתושבי לוד מוצפים בשעות האחרונות בצילומים, סרטונים ועדויות של הפרות הסדר בשכונות העיר. כל אחד מאיתנו מזהה במראות הקשים את המכולת שבה הוא קנה פעם, את הרכב של השכן שלו או את הרחוב שבו הוא עובר יום יום בדרכו לעבודה ופתאום הפך לזירת קרב. מקומם של כל הסרטונים האלו הוא בתקשורת הארצית. מקבלי ההחלטות וצמרת המשטרה הם אלו שצריכים להחשף אליהם ולטפל בהם בחומרה – אם נתייחס לתיאור הארועים שוב כ”ארוע מקומי”, כך גם יתייחסו אליו מקבלי ההחלטות.

אני גר בלוד רק שנים בודדות ובכל זאת התחברתי לעיר הזאת ואני אוהב אותה בצורה מיוחדת כאילו גדלתי בה. מאז שהגעתי לפה חיי הדו-קיום בעיר היו נר לרגלי. קניתי, אכלתי וצרכתי שירותים מהשכנים הערבים שלי בעיר העתיקה, יצרתי קשרי חברות עם בעלי עסקים בעיר וכמו רבים האמנתי ש-5% מתושבי לוד הערבים פוגעים בשמם הטוב של הרוב המוחלט. אירועי ליל אמש תפסו אותי באכזבה עמוקה.

פינוי הסטודנטים הנצורים במתנ”ס שיקגו, הלילה.
שריפת המכינה הקדם צבאית בלוד.
ספרי הקודש שנשרפו הלילה

ההמון הרב שרץ ברחובות ושרף את הדו קיום היה משמעותי הרבה יותר מ-5%. התמונות והקולות היממו אותי כמי שמאמין ב”היות האדם טוב” ובאפשרות לחיות חיים משותפים.

אני עדיין לא יודע איך אני, באופן אישי, אקום מהמשבר, והאם בכלל נצליח, כעיר, להתגבר על החוויה הקשה ולתקן את מערכת היחסים בין תושבי לוד היהודים והערבים אבל דבר אחד בטוח – גם הלילה, וגם בעוד חודש, שנה או עשור – אנחנו נישאר שכנים וחייבים למצוא את הדרך לחיות יחד.

 

התמונות בכתבה נלקחו מקבוצות הווצאפ לפי סעיף 27א’ לחוק זכויות יוצרים. אם אתם מרגישים נפגעים מפרסום התמונות או שמעוניינים לקבל קרדיט אנא צרו קשר