השבוע פרסמה עיריית לוד את תוכנית הפיתוח החדשה לכביש 200, עליו צפויים להתחיל לעבוד הדחפורים כבר בימים הקרובים. את תושבי גני אביב הפרסום הקפיץ והם חוששים מהחלטות פזיזות ובלתי הפיכות, לדבריהם, שישפיעו על אופי השכונה והאזור עוד עשורים קדימה. תושבת גני אביב ואחת הפעילות הבולטות במחאה, טובה אבן חן החליטה להגיב.
ביום חמישי ה 15 באוקטובר בשעה 17:30 כולנו נפגין במרכז שכונת גני אביב בפארק הגדול. על מה אנחנו מפגינים ומדוע ?
כפי שכולנו ראינו, במסגרת יחסי הציבור המופלגים שנתיבי איילון והחברה הכלכלית לוד משתדלים בהם השבוע, נתלה שלט אודות סלילת כביש 200, שימו לב (!!) עם תאריך התחלה וסיום של העבודות. בכל עיר זה היה רגיל. בלוד ? פעם ראשונה שיש תאריכים … וכל זה למה ? כדי שהנהגת העיר תוכל לטעון שתושבים “ירוקים” עיכבו את סלילת הכביש.
אני כאן כדי להבהיר את המהלך הראוותני ואת אחיזת העיניים שאנו עדים לה מטעם עיריית לוד,החברה הכלכלית ונתיבי איילון מאז שכלים כבדים הונחו בתווך שבין חורשת האיקליפטוס ומרגע שהתחלנו לדייק את העובדות.
כביש 200 הוא משאת נפשם של תושבי לוד ותושבי גני אביב מזה עשרים שנים ויותר.
בשנת 2015 ישבתי עם שר התחבורה דאז ישראל כ”ץ והוא אמנם הבטיח שחשוב מאוד לסלול את כביש 200 אבל התקצוב יוכל להתרחש רק בשנת 2020 (בחומש הבא, כפי שהוגדר). הסיבה לעיכוב נבעה מהשקעה עצומה של משרד התחבורה בלוד, שבה כביש 200 לא נכלל.
התוואי שדובר עליו מאז ומעולם עבור כביש 200 היה כביש בינעירוני, שמחבר את שכונת גני אביב ישירות לכביש 44 , 431 ובהבטחה שיחובר גם לכביש 1 בעתיד.
ברם, בשנת 2017 התחילו להגות את תכנית הרובע המערבי, שמכונה תכנית ניר צבי. במסגרת התכנון שונה תוואי הכביש מכביש בינעירוני לפרברי, עובדה שמפחיתה את יעילות הכביש עבור תושבי לוד. ההשלכה ברורה : במקום שניתן יהיה לחצות את המרחק לכביש 44 בשש דקות, תידרשנה 18 עד 20 דקות כדי לנסוע בתוך שכונה צפופה עם כיכרות.
בשנת 2018 תוקצב הכביש סופית והתקיימה פגישת “שיתוף ציבור” שבה לא הותרנו כמעט לדבר, וממילא כל ההחלטות של הוועדה למתחמים מיוחדים (ותמ”ל) לא מתחשבת באף גורם ממשלתי או אחר – בטח לא בתושבים.
חורשת האיקליפטוס
החורשה היפה שמבדילה בין גני אביב לניר צבי היא ריאה ירוקה שיש לשמר. זה מקובל על הכול. עם זאת, כדי לקדם את הבנייה הצפופה שתוכננה (הרובע המערבי, 11,200 יחידות דיור ) עדכנו אותנו שכארבעים אחוזים מהחורשה ייכרתו. זה כאב לב עצום אבל הבנו שגזר הדין סופי.
אם כן – מה השתנה ?
כיום, לפתע דחוף לנתיבי איילון ולחברה הכלכלית להתחיל את סלילת כביש 200 וכריתת העצים. א ב ל : במצב הכלכלי הנורא שנוצר במדינה, כאשר אין שום היתכנות שתהיה הלימה בין כמות שטחי המסחר שיוקמו בלוד לבין מספר יחידות הדיור שתקומנה, אם תקומנה – פירושה של בנייה לא מבוקרת של כ-19,000 יחידות דיור בסה”כ תוספת ללוד – היא התאבדות עירונית רבתי. בתוך שנתיים נגיע לגירעון שסופו מי ישורנו. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין את הדבר הפשוט הזה.
גורל הסכמי הגג
באווירה של משבר כלכלי כשיש מיליון מובטלים ואין צפי מתי הכלכלה במדינה תתאושש – גם הוא לוט בערפל. ערים רבות נמנעות מלקיים את ההסכמים כי הן מבינות שזו בעצם מלכודת דבש.
כביש 200 – המעמד המשפטי :
נכון לרגע זה – רוב התוואי שתוכנן (הפרברי) טרם הופקע. לכן לא ניתן לסלול אותו.
נכון לרגע זה – אין החלטת ממשלה שמאשרת את החיבור העקרוני של כביש 200 לכביש 44 . על שאר החיבורים (431 וכביש 1) בכלל לא מדברים.
נכון לרגע זה – מה שניתן לסלול הוא מקטע קטן שיכול לשמש מקסימום למירוצי סוסים של תושבי השכונות הסמוכות.. הלוך ושוב.. כביש שלא מוביל לשומקום !
נכון לרגע זה – אין וודאות שיש לסלול לפי התוואי הפרברי או שמא לשוב לתוואי הישן והטוב – כביש בינעירוני שגם יוביל אותנו ללב הארץ במהירות וגם לא יהיה צורך לכרות את החורשה המדהימה בגינו.
הסיבה להפגנות
אז כעת מובן מדוע אנחנו מפגינים ופונים הן לפקיד היערות להימנע מכל כריתה עד שיובהר שבאמת יש בה צורך.
כעת גם מובן מדוע אנחנו פונים לעיריית לוד, לחברה הכלכלית ולנתיבי איילון ודורשים מהם:
- לא לסלול אפילו מטר אם אין החלטות מתאימות, אם לא ברור האם השכונה אכן תקום, אם לא ברור באיזה תוואי כדאי לדבוק.
- ולא להתחיל לסלול עד שכל התוואי המתוכנן יופקע כנדרש.
- חלילה מלכרות אף לא עץ אחד!