בחודש אוקטובר האחרון ציינו את חודש המודעות לאובדן הריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. בטלויזיה ובעיתונים שיתפו אותנו הורים בכאבם הגדול והסבירו כי אובדן של תינוק הוא בור של כאב שלעולם לא ייסגר. אך מה לגבי הילדים? מה עם אותם אחים שחיכו בכיליון עיניים לתינוק חדש שיחזור הביתה? מה עם אותם ילדים שכל כך רצו להפוך לאחים גדולים?
בכל הכתבות ובכל העיתונים מדברים על ההורים ולא מזכירים אותם. הם ישכחו, הם לא מבינים טוענים יועצים כאלה ואחרים אך מי שחווה אובדן שכזה יודע שהילדים מבינים הכל וכאבם גדול לא פחות מכאבם של ההורים.
עידית אלה ארגס, תושבת מצליח, שחוותה אובדן תינוק רך החליטה להשמיע את קולם של הילדים שחיכו בהתרגשות לאח או לאחות החדשה אך גילו לבסוף שאמא חזרה לבד.
סיפורה של עידית מתחיל ב-2015 כאשר נכנסה להיריון שני לאחר תקופה ארוכה של טיפולי פוריות קשים וכואבים. אי אפשר היה לתאר את ההתרגשות שלי, של בעלי ושל תהל בתי הבכורה”, עידית משתפת בחיוך ,”כולנו רק חיכינו לרגע שתינוק חדש יצטרף למשפחה”.
לאחר היריון קשה רצוף אישפוזים הגיעה עידית אל חדר הלידה בחודש השביעי וילדה בן. אך כעבור ימים אחדים השמחה הפכה לעצב. התינוק שקיבל את השם אליאור נפטר בפגיה עקב זיהום חמור. “הציפייה הארוכה, התקווה שמילאה אותנו – כבתה ואני חזרתי הביתה שבורה” מספרת עידית.
“אחד הרגעים הקשים היה לספר לבתי הגדולה, תהל, שחזרתי ללא תינוק מבית החולים” אומרת עידית. בכל פעם ששאלו את תהל “איפה אחיך הקטן?” היא היתה משפילה מבט ועונה בעצב “אמא חזרה לבד מבית החולים”.
המשפט הזה נחרט בליבה של עידית והיא החליטה מתוך כאבה של תהל ומתוך רצון לעזור לילדים אחרים שכל כך רצו להיות אחים גדולים לכתוב ספר הנקרא “אמא חזרה לבד”.
בספר מספרת עידית את סיפורו של יונתן שאמא שלו חזרה לבד מבית החולים, ללא האח הקטן שיונתן כל כך רצה לפגוש.
הספר כתוב ברגישות ומאפשר להורים ולבני המשפחה האחרים לשוחח על נושא זה עם הילד, שחווה אובדן אך אינו מבין אותו, ומאפשר לו אט אט לעבד את העובדה הכאובה הזו.
מלבד כתיבת הספר והבאת הנושא הכאוב למודעות הציבור, עידית מהווה מאמנת אישית וכתף תומכת לנשים ומשפחות שחוו אובדן היריון, לידה שקטה ואובדן תינוקות רכים וכעת היא שמה לעצמה מטרה לעזור גם לילדים לדבר על הנושא ולשתף בכאבם.