אביחי טבקמדד הסיווג החברתי-כלכלי הדו-שנתי של הלמ”ס התפרסם היום וממנו עולה כי העיר לוד שיפרה את מצבה הסוציו-אקונומי ועלתה לאשכול מספר 4. מה המשמעות עבור התושבים?
המדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) מתפרסם אחת לשנתיים, ומייצג את המצב נכון לשנת 2017. על כן, הוא אינו משקף את המצב בשטח היום, ולא מתייחס לתקופת הקורונה אשר שינתה את מצבם הכללי של אזרחי ישראל במקומות שונים בארץ, אך ממנו עולה כי בכל הנוגע לתקופה של שנת 2017 עליה מצביעים הנתונים האחרונים – מצבם של תושבי לוד השתפר לעומת המדד הקודם.
מדד הלמ”ס מבוסס על נתונים רבים, וכאן גלום הקושי לפרסמו מדי שנה. בין היתר, משקללים הנתונים מידע הנוגע לרמת חיים, השכלה וחינוך, אחוז המשפחות עם ארבעה ילדים ויותר הזכאיות לקצבה, הכנסה לנפש, ממוצע ימי שהייה בחו”ל, ממוצע אגרת רישיון רכב, אחוז מקבלי הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה בזקנה, אחוז בעלי הכנסה מעבודה מתחת לשכר מינימום ועוד.
אמנם מדובר בנתון מעודד, המראה על שיפור במצבה של העיר אך חשוב לומר שהמשמעות שלו עבור התושבים, באופן מעט אבסורדי, היא הפסד של מספר הטבות משמעותיות שמעניקה המדינה לרשויות המדורגות בתחתית הדירוג.
לדוגמא, לערים וישובים באשכולות 1-3 ניתן סבסוד כמעט מלא לצהרוני הגנים ובתי הספר ואילו באשכול 4 הסבסוד נמוך באופן משמעותי – פער שבלית ברירה יבוא על חשבון התושבים שיצטרכו לממן את ההפרש מכיסם, דבר שנראה כבר בהרשמה לצהרונים לשנה”ל הקרובה.
הבדלים נוספים ניתן למצוא גם בתקציבי התשתיות, הרווחה והשירותים החברתיים ועוד כשבכל המקרים משמעות העלייה בדירוג היא תיקצוב קטן יותר של פעילות העירייה, וכפועל יוצא מכך תקציב מוקטן לכלל הפעולות של העירייה, כשכבר השנה יצומצמם תקציב עיריית לוד, כפי שפורסם לראשונה כאן אצלנו במקומונט לוד – ועתה מתברר שבשנה הבאה ככל הנראה יקוצץ אף יותר.