במהלך לימודי פסיכולוגיה לומדים על תאוריות שונות המגיעות מעולם הפסיכואנליזה המרתק. רובכם בוודאי שמעתם על אבי תורת הפסיכואנליזה שפיתח מגוון מודלים ותיאוריות שנתמכות בעולם הפסיכולוגיה. לצד תאוריית הקרחון של פרויד ותאוריות נוספות התחום התפתח באמצעות בתו אנה ותלמידיו. ננסה לעמוד בקצרה על התאוריות הפסיכואנליטיות שהתפתחו בהמשך וכיצד הן משליכות על נפש האדם ודרכי הטיפול בו?
אנה פרויד – חשיבות האגו ומנגנוני ההכנה של הנפש
אנה פרויד, בתו של הפסיכולוג המפורסם, המשיכה לחקור את חשיבותו של האגו והעמיקה במנגנוני ההגנה של הנפש. היא התמקדה בטיפול בתפקודו התקין של האגו. בנוסף, היא זיהתה מגוון רחב של מנגנוני הגנה כתגובה לסיטואציות שונות ביניהן: חיקויים של אדם שתקף את המטופל והזדהות עמו תוך אימוץ העמדות ודרכי ההתנהגות שלו – התופעה המסבירה את תסמונת שטוקהולם בו אדם מתחיל להצדיק את חוטפיו ולהזדהות עמם. כניעה אלטרואיסטית הגורמת לאדם לסייע לאחרים מתוך הזדהות עם צורך קיים לקבל סיוע בעצמו ו”פנייה נגד העצמי” העשויה להגיע למצבים פתולוגיים של מזוכיזם.
בעוד הביקורת שהופנתה כלפי אביה על התיאוריות שהיו רלוונטיות לנבדקים בעלי מחלות נפש, חלק מהתאוריות של אנה פרויד הוכחו במחקרים אמפיריים כתקפות גם אצל אדם בריא. למעשה, על פי אנה פרויד, שימוש בריא והבנה של מנגנונים אלה תאפשר שימוש נכון בהם.
קארל יונג – תיאורית הארכיטיפים
יונג חלק את נפש האדם בצורה שונה מזו של פרויד ואף הדגיש חלקים נוספים המופיעים בשלבי התפתחות מתקדמים יותר כמו “העצמי” – הארכיטיפ השואף להגיע להרמוניה ושלמות, בסביבות גיל ארבעים. הוא הסכים עם פרויד בדבר האגו – הכלי הניצב בידי האדם לזהות את עצמו ולהתחיל לקבוע את זהותו על מנת להסתגל למציאות. לאחר מכן יש את התדמית שאותה נוטה האדם לעטות על עצמו כמסכה, משם שמה – “פרסונה”. בשלבי ההתבגרות מתגלים ה”אנימה” (הצד הנשי וה”אנימוס” הצד הגברי באדם) והוא מוכן לממשם באמצעות מפגש עם בני המין השני. לכל אדם גם יש “צל” הכולל את הצד ה”רע” באדם ומאופיין בארכיטיפ המיוצג על ידי גורמים מעולם הרשע. הדימויים הללו שמורים בזכרון אותו כינה יונג “קולקטיבי” ומהווה חלק מהתרבות בה אדם נמצא. מחלות הנפש, לדעת יונג, הן ניסיון לממש את הארכיטיפים הללו בצורה לא מודעת.
מלאני קליין – תאוריית יחסי האובייקט
מלאני קליין החלה את דרכה כתלמידתו של פרויד אך פתחה תאוריות משלה שלעתים התנגשו עם התיאוריות השונות של תלמידיו. היא התמקדה בטיפול בילדים תוך הבנה של נפש הילד בתהליכים שונים הקשורים לתפישתו את האם כספק של צרכיו. בתחילה הילד תופש את האם בחלקים שונים שנועדו להאכיל אותו. כאשר האם אינה מספקת את צרכיו היא מקבלת ביטוי המתקבל אצל הילד כמאיים. המאבק בין החרדה, לחיים המיוצגים על ידי פעולה היניקה מול המוות כאשר אינו מסוגל לינוק הוא התהליך הראשון בחייו של התינוק בחודשים הראשונים. רק לאחר מכן הוא מסוגל לחיות עם ה”רע” וה”טוב” בחייו ולתפוש את האם כשלם וכך להגיע לשלמות עם עצמו. באמצעות תהליך של משחק זיהתה קליין באיזו פוזיציה הילד נמצא ועזרה לו לעבור בין השלבים השונים.
דונאלד ויניקוט
פסיכואנליטיקן נוסף שהמשיך את דרכו של פרויד היה רופא הילדים דונאלד ויניקוט. הוא הדגיש את ההתפתחו של העצמי בחודשים הראשונים לחייו של התינוק כפועל יוצא של הקשר עם האם. אם שמסוגלת להעניק את הצרכים הרגשיים לצד הפיזיים לתינוק הוגדרה כ”אם טובה דייה”. ליקויים נפשיים, לדעתו, מתחילים כבר בגיל צעיר כאשר “אם שאינה טובה דייה” אינה מספקת את הצרכים הרגשיים של הילד ומתחילה תהליך של חרדה. בהתפתחות תקינה התינוק גדל ומפתח את היכולת “להיות לבד” ובכך מתחיל להבשיל רגשית.
ויניקוט דן, בנוסף, גם בתהליך המתבצע בהמשך כאשר התינוק מתחיל להסתגל לסביבתו ומפתח מנגנוני הגנה שונים על ידי יצירה של “עצמי כוזב” שנועד להתאים למצופה ממנו על ידי הסביבה.
אלה הן רק חלק מהתיאוריות שהמשיכו את פרויד ומהוות כיום אבן דרך בתאוריות התנהגותיות שונות ובדרכי טיפול המבוססות על הבנה שלהן.