בטקס מרגש ומעצים שנערך אתמול בירושלים, קיבל ראש העיר לוד, יאיר רביבו, את פרס החינוך הארצי לשנת 2017. לכבוד המאורע פירסמה עופרה לקס, עיתונאית ערוץ 7 ותושבת לוד מזה 15 שנה, מכתב פתוח לתושבי לוד.
הלא יאומן קרה.
כשהגענו ללוד לפני כמעט 15 שנה, העיר הייתה אפורה, הדשאים מיובשים, הדירות התחרו בניהן על שלטי ‘למכירה’ ו’להשכרה’ והייתה תחושה שכולם על מזוודות.
אבל זה עוד היה החלק הקל.
הדאגה האמיתית הייתה מהחינוך שהילדים יקבלו. ידענו שאנחנו רוצים לחנך את הילדים במקום בו נמצא עם ישראל, והכרנו אנשי חינוך מקסימים, שרוצים לתת מכל הלב. אבל הרגשנו שיש עוד הרבה דרך.
בתי הספר, גם בחיצוניות שלהם וגם בשיטות העבודה, ניצבו הרחק מאחורי בתי ספר ברחבי המדינה. את האנשים, את התלמידים, את המורים, מאוד אהבנו, הסכמנו לשלם מחיר. אבל ייחלנו לכך שמשהו כאן ישתנה. שמישהו ייקח את המושכות. תפילה שלא פשוט שתתגשם כשהעיר זזה בין ועדות קרואות.
והנה, הנס הזה קרה!
אתמול קטפה עיריית לוד את פרס החינוך הארצי. פרס שמקפל בתוכו, מאמץ מתמיד, חינוך לערכים וכן, גם הישגים.
בעיר המורכבת שלנו זה לא פשוט בכלל.
אנחנו רואים יום יום את המורים ואת הצוותים עושים עבודת קודש כדי לשלב, כדי לטפל, כדי לשפר ולהשתפר, וזה ניכר בכל אחד מ-5 המוסדות בהם לומדים הילדים שלי, כולם בלוד. כן, גם זה שבתיכון גם זו שבחטיבה לומדים כאן. (ממליצה בחום על האולפנא והישיבה שיש לנו כאן)
התודה הראשונה היא לראשי העיר, אנשים שגדלו כאן, שהעיר יקרה להם מפז, שגירדו את המושכות מהאדמה, ניערו את הבוץ שדבק בהן ועם המון אמונה מדהירים את העיר הזאת קדימה.
הפרס שקיבלה אתמול לוד היא אות כבוד ליאיר רביבו, אהרון אטיאס ויוסי הרוש, על העשייה הרבה והברוכה.
קשה להסביר במילים עד כמה הפרס הזה מרפא. פרס שמביא איתו גאווה לתושבים שבמשך שנים שומעים שהעיר שלהם היא עיר פשע, עיר של סמים ושל כספומטים. לוד היא העיר עם האנשים הכי טובים והכי חמים. האמת היא שרבים מאלה שעזבו אותה לא מוצאים את עצמם בערים החדשות. ה’שוות’ אבל המנוכרות.
כל כך שמחה לגור כאן.
היום כולם כבר מבינים שאין כמו לוד
לכתבות נוספות במקומונט לוד:
ישיבת מועצת עיר סוערת: “ההנהגה הערבית מציגה חוסר אחריות וחוסר מנהיגות!”
התכנית הממשלתית לחיזוק הערים המעורבות בהן לוד ורמלה עולה שלב