כתב מקומונט
זה התחיל בקטן בלוד והפך למפעל שמתפרש על פני 13 נקודות ברחבי הארץ. תכירו את הסטודנטים של תוצרת הארץ, שלא מוכנים לוותר על הפריפריה. להלן עיקרי הכתבה שפרסם יהונתן פורת במעריב/תרבות.
לכל החמוצים שמקטרים על איכות הנוער וחוסר המעורבות שלו בנעשה במדינה. איך ארגון קטן שנולד לפני שבע שנים בלוד והתחיל ב־18 סטודנטים סוחף היום המונים במטרה לשנות את מצב הפריפריה.
ארגון תוצרת הארץ נולד למעשה מתוך אגודת הסטודנטים.. הרעיון היה שסטודנטים יגיעו לשכונות מוחלשות, יתגברו אותן, ובסוף הפרויקט יישארו שם כתושבים מהמניין.
ליאור ז’ורנו–חפץ, למשל, צעירה מהרצליה, הקימה את ביתה בלוד. “זה נשמע קצת קיטשי”, היא הודתה כשנפגשנו. “הייתי מדריכת חי”ר בצבא והייתה לי תחושת סיפוק גדולה. פתאום מצאתי את עצמי לומדת לתואר בתל אביב, הולכת ללימודים, חוזרת, היה חסר איזה ערך שהוא גדול ממני. אין לי מושג מה גרם לי לקפוץ מהרצליה ללוד, אבל חשבתי שזו תהיה הרפתקה סטודנטיאלית של שנה, שנתיים, אסיים אותה ואמשיך. התאהבתי ונשארתי”.
- >>להצטרפות לרשימת התפוצה של מקומונט לוד, וקבלת מבזקים בווטסאפ: https://goo.gl/PXsy2U<<
היום ליאור היא מנכ”לית–שותפה ב”תוצרת הארץ”. היא זוכרת איך בימים הראשונים, כשחיפשו פרטנר שייתן דחיפה למיזם השאפתני, מפעל הפיס מיהר לתת חיבוק חם ותומך. “מפעל הפיס היה הראשון שאימץ אותנו”, היא מספרת. “עוד כשהיינו קטנים, עם מספר מועט של סטודנטים, הוא האמין בנו ותקצב אותנו. מאז הוא שותף בכל התהליכים האסטרטגיים שלנו. אנחנו מאמינים שקהילה מייצרת שייכות ומשמעות לאדם. מאמינים שהוא צריך להיות מעורב במקום שבו הוא חי”
מה שהתחיל בלוד, קיים היום ב–13 יישובים. אפילו ממשלת ישראל, שראתה שהעסק עובד ומצליח, החליטה לתת יד. אפשר למצוא את תוצרת הארץ מקריית שמונה שבצפון עד לקיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה.
סטודנט שמתקבל לפרויקט תוצרת הארץ זוכה למלגה שנתית בסך 16 אלף שקל, שאמורה לכסות את שכר הלימוד ולסבסד חלק משכר הדירה. יש כיום 750 סטודנטים שמפוזרים ברחבי הארץ. הביקוש גבוה: אחד מכל ארבעה מועמדים מתקבל.
“אני ונועם התחתנו וגרנו במשך שמונה חודשים בראשון לציון, ליד ההורים”, מספרת רעות שרוני, שבעלה הוא סטודנט שזכה במלגה. “הייתה חסרה לנו מעטפת של קהילה. רצינו להיות מעורבים יותר במה שקורה סביבנו. התחלנו לחפש קהילות צעירות במרכז הארץ ומצאנו את לוד. לא חשבנו שנתברג בעיר בצורה כל כך טוטאלית”.
נועם, בעלה של רעות, החל להתנדב בדיור מוגן, מטפל שם בקשישים. יושב ומדבר איתם, יוצא איתם לטיול קצר.
בתוצרת הארץ מבקשים מהסטודנטים להתערות בשכונה. לא לחיות בקומונות ולא בקבוצות סגורות אלא באחת הדירות בבניין. השבוע התארחנו בלוד, שם הכל החל ושם קיים עד היום הסניף הכי גדול של תוצרת הארץ. 150 סטודנטים חיים כאן במסגרת הפרויקט ועוד כמאה הם בוגרים שנשארו לחיות בעיר.
“בלוד אנחנו מתמקדים בשלושה נושאים: העצמה אזרחית, העצמה חברתית וחינוך–תרבות”, מסביר מנהל הפעילות בעיר, נטע אראלי–בן אור. “בהעצמה אזרחית פרויקט הדגל הוא ‘ועדי בתים’. המטרה היא לקחת בניינים שבהם הסטודנטים גרים ויחד עם מרכז הגישור העירוני ועיריית לוד להקים ועד בית, שזה הדבר הכי בסיסי. משום שמדובר בחבר’ה צעירים, הם יכולים להוביל קדימה. בהעצמה חברתית יש פרויקטים עם נוער בסיכון, קבוצות מנהיגות. בחינוך אנחנו עובדים בבתי ספר, מרכזי למידה. בשילוב עם מרכז הצעירים ואגף התרבות בעירייה אנחנו מנסים לייצר תרבות אקטיביסטית, בועטת, של פאבים, מסיבות והופעות. אנחנו לא מתביישים להגיד שאלה הדברים שישאירו את האנשים בלוד”.
- >>להצטרפות לרשימת התפוצה של מקומונט לוד, וקבלת מבזקים בווטסאפ: https://goo.gl/PXsy2U<<
לכל אנשי הארגון חשוב להדגיש שהם לא באים לחנך מחדש את המקומיים ולא מסתכלים עליהם מלמעלה. הם רוצים להתמזג עם הסביבה, להיות חלק ממנה. “השינוי הוא לא בהכרח לבוא ולהראות שאנחנו עושים בשבילכם אלא להיות חלק מכם”, הסבירה טליה כהן. “זה מתבטא בלהסתובב ולקנות מוצרים, לדבר בגובה העיניים, לחשוב ביחד על דברים שאפשר לשפר”.
לא מעט בוגרים נשארים לחיות במקום. מתברר שגם כמה מערכות יחסים הבשילו ואפילו כוסות נשברו. רק עכשיו התקיים בלוד טקס הנישואים השלישי השנה של בוגרי תוצרת הארץ. טליה אומרת שגם היא הכירה את בן זוגה במסגרת הפרויקט. “זו תוכנית שידוכים”, צחק נטע, מנהל הפעילות בסניף לוד. “באים לפה חבר’ה רווקים, צעירים, בשנות ה–20 לחייהם. הם נמצאים לא מעט שעות בקבוצה אחת של עשייה אינטנסיבית. תבין לבד”.
לא מדובר במס שצריך לשלם עבור מלגה אלא תרומה משמעותית לחברה. החבר’ה הצעירים גם בונים את עצמם כמנהיגים מובילים במקום מגוריהם. “הקונספט של קהילה, ולא חשוב היכן, משנה חברה”, משוכנעת רעות שרוני, שכאמור מתגוררת כעת בלוד. “ברגע שיש את הערבות ההדדית ורואים אחד את השני, זה אחרת. כן, אני יכולה לראות את עצמי כאידיאליסטית”.