ערן טוויטוהסיור, שיצא ביוזמת “התחנה”- מרכז הצעירים לוד ועיריית לוד, נפתח ביציאת אוטובוס ממרכז הצעירים בעיר, והוביל את המשתתפים במסלול טעון רגשות בין התחנות האחרונות בחייו של רון: חניון רעים שבו נערך הפסטיבל, המיגונית שבה הסתתר ברגעיו האחרונים, ולבסוף- החניון שבו עומדות המכוניות השרופות, ביניהן גם מכוניתו של רון.
את הסיור הנחתה אמו, סיגל שמר, אשר שיתפה את המשתתפים בסיפור חייו של רון ובגבורתו ברגעים האחרונים, בהם פעל לא רק כדי להציל את עצמו אלא גם כדי לסייע לאחרים
״בחיים נורמליים ילדים הולכים בעקבות ההורים״ מספרת סיגל, ״אבל אצלי אלו לא חיים נורמליים- ואני הולכת בעקבות הבן שלי״.
סיגל הדגישה עד כמה היה בן מסור, חבר אהוב ואדם שהקרין אור גדול על סביבתו, ואת תחושת החסר העצומה מאז לכתו.
המשתתפים ציינו כי יצאו מהסיור בהתרגשות ובתחושת השראה עמוקה מהכוח והאופטימיות שמפיצה סיגל שמר- מסר של בחירה בחיים, בתקווה ובצמיחה מתוך הכאב.
