משבר ארצי במחסור כוח האדם במעונות היום

מנהלת המחלקה לגיל הרך בעיריית לוד: “הפתרון בידיים של ההורים, המעונות והממשלה – ונדרשים צעדי חירום”

סערת משבר המעונות ומחסור כוח האדם וצוותי החינוך ברחבי הארץ, עלה לכותרות הראשיות בישראל בעקבות זעקתם של ההורים שאינם מוצאים מקום לילדיהם ובכך אינם פנויים להתפרנס ולעבוד בראש שקט ובטוח * גם בלוד מתמודדים עם מחסור בכוח האדם ועיריית לוד בשיתוף עם מפעילי המעונות מחפשים אחר פתרונות * מירי מלק – מנהלת מחלקת הגיל הרך בעיריית לוד: “רק בשילוב ידיים של ההורים, הנהלת המעונות והממשלה, ניתן יהיה לחזור למסלול השגרתי. נדרשת מהפיכה אמיתית בתחום וצעדי חירום”

כמה מעונות פועלים כיום בלוד, ומה חלקה של העירייה בתחום המעונות?

“בלוד פועלים כיום 25 מעונות מוכרים ומסובסדים המופעלים ע”י ארגוני מעונות יום שונים (כגון: פש”ר, אליעד, ויצ”ו, רשב”י וכדומה). בנוסף ישנם 14 מעונות פרטיים ברישיון משרד החינוך (כאשר עפ”י חוק הפיקוח כל מסגרת מ-7 פעוטות ומעלה מחויבת ברישיון), וכן 24 משפחתונים בפיקוח מופעלים בעיר באמצעות הארגון “נאות מרגלית”.

“העירייה כאמור, אינה מפעילה מסגרות בגילאי לידה עד 4 ואף אינה מהווה גורם מפקח. הרגולטור הוא משרד החינוך. לצד זאת – מתוך מחויבות לתושבים ורצון לשפר את מערך השירותים בישוב לפעוטות, העירייה מלווה את הארגונים, מסייעת בפתיחת קורסי הכשרה למחנכות-מטפלות בעיר, בהשתלמויות למנהלות והכנסת תכניות התערבות למעונות, בהדרכת הורים, איתור וטיפול. בימים אלו אנו עסוקים בבניית מערך הדרכה פדגוגי לכל המעונות במימון משרד החינוך. תפקידנו במחלקה לגיל הרך, לשמש פה לפעוטות הרכים שאין להם יכולת לדברר את עצמם ולדאוג לרווחת משפחתו”.

במבטך, כמנהלת המחלקה, מהו החלק הכי קשה כיום להורים ומהו החלק הכי קשה למעונות – בשגרה השוטפת?

“אין ספק שהידיעות בתקשורת חדשות לבקרים על מעשי התעללות במעונות ובגני ילדים מערערים את הביטחון של ההורים במערכת ומציפים חרדות לביטחונם של הפעוטות הרכים. ההורים מפקידים במעונות את היקר להם מכל ורוצים לצאת לעבודתם ברוגע ובשקט נפשי. האינטרס של המעונות הוא זהה ורואה את טובת הילדים. עם זאת המעונות מתמודדים היום עם מחסור קשה בכוח אדם. הענף סובל מנשירה של מחנכות-מטפלות שקצו בעבודה הקשה וחסרת התנאים שאינה מתגמלת, בתקינה גבוהה בה כמות הפעוטות לכל מחנכת גבוהה מאד, בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות של ילדים והתמודדות מול חוסר האמון של ההורים”.

כיצד ניתן להגביר את האימון של ההורים במחנכות-מטפלות ובהנהלת המעון?

“המצלמות במעונות אינן הפתרון להחזרת האמון. הן משמשות את המשטרה והפיקוח (עפ”י החוק הנוכחי) לתיעוד ועדות ומגדילות את מרחב חוסר האמון והחשדנות. כדי להשיב את יחסי האמון ההדדיים צריך קודם כל להכיר בעובדה כי במערכת הזו יש שלשה שותפים: הילד, הוריו וצוות המעון. כולם צריכים לפעול ביחד למען המטרה המשותפת. המעון צריך להתנהל בשקיפות ובפתיחות, לזהות את הצרכים של ההורים ולפעול באמפתיה. בצד זאת לשמר את המחנכות-מטפלות הטובות ולהשקיע בהן”.

מה את ממליצה להורים שיש להם פעוטות הנמצאים במסגרת מעונות, בכדי שיהיו רגועים ושלווים ביומיום וידעו שהילד במקום בטוח?

“חשוב להבין שתופעת ההתעללות מייצגת אחוז קטן מצוותי החינוך ולא ניתן להכליל ולהכתים ציבור שלם של מחנכות-מטפלות מסורות וטובות שמשקיעות באהבה בפעוטות. החשדנות מביאה לנטישה של הטובות ובלעדיהן אין יכולת לפתוח את המעונות. בנוסף ההורה משדר (גם ללא מילים) את המתח והספקות לפעוט וזה מאבד את הביטחון שלו במסגרת. לכן, חשוב לסמוך על המנהלת וצוות המעון, לפנות בכל בעיה ושאלה אליהן, לפנות אל המדריכה החינוכית או ההנהלה ולייצר מעגל אמון מולם”.

בצל המשבר הארצי – מחסור בכוח אדם, כיצד פועלת עיריית לוד בנדון?

“העירייה, מתוך רצון לסייע לארגונים ולתושבים תנקוט במספר צעדים להעלאת ערך המקצוע והרחבת מאגר המחנכות, כגון: ליווי והדרכה של מנהלות המעונות, ערב הוקרה לצוותי החינוך במעונות, איגום משאבי כוח אדם ובחינת דרכים חדשות לאיתור מחנכות. למשפחתונים חדשים נותנים תמריצים כספיים ובנוסף נעשה מאמץ של ראש העיר עו”ד יאיר רביבו לקידום הנושא ברמה הארצית”.

אלו כלים היית רוצה שהממשלה תיתן לפתור את משבר המעונות?

“המעונות בקריסה ונדרשת מהפיכה אמיתית בתחום וצעדי חירום. הממשלה צריכה לעבוד בכמה מישורים במקביל: בצד המשך הכשרה והדרכה, העלאת שכר המחנכות-מטפלות משמעותית ושיפור תנאיהן. במסגרת זאת הייתי מרחיבה את החופשות ועוברת לשבוע עבודה בן 5 ימים (ללא ימי שישי), מה שיקטין את מצבת כוח האדם הנדרשת ויבטיח יום חופשי לעובדת. בנוסף הגדרת המקצוע כעבודה מועדפת ומתן מלגות לסטודנטים תמורת עבודה בתחום. תיקון חוק המצלמות כך שיאפשר לפיקוח ולמדריכות לצפות במצלמות באופן אקראי ולבצע תהליכי הדרכה בעזרתן. וכמובן שיפור התקינה הן לרווחת העובדות והן לטובת התפתחותם התקינה של הפעוטות”.

לסיום, המסר שלך להורים בלוד.

“הדרך לשקט נפשי מתחילה בבחירת המסגרת: בחנו את האקלים הרגשי במקום, התנאים הפיזיים, אמצעי הגרייה והתוכן, הבטיחות, המלצות וכד’. ודאו שהמסגרת פועלת ברישיון ובפיקוח. מרגע שבחרתם במסגרת התחילו בבניית יחסי האמון מול הצוות. שדרו שאתם סומכים, שדרו לפעוט שאתם משאירים אותו בידיים טובות. כשעולה קושי או חוסר שביעות רצון שאלו עצמכם: האם זו בעיה שלא הייתה יכולה לקרות לי בבית? איך אני מתגייס ביחד עם צוות המעון לפתור את הבעיה? פנו לצוות לקבלת פתרון. שמרו אמצעים קיצוניים למצבים בהם נדלקות נורות אדומות. חייבים להחזיר את יחסי האמון בין השותפים לטובתו של הפעוט”.