היא פשוט מעוררת השראה! זהו סיפור על התמודדות עם מאניה דיפרסיה, על אמונה תקווה ושיקום. טלי הראל תושבת לוד שמאוהבת בעיר, מספרת על ההתמודדות עם המחלה ועל המתנות הגדולות שהיא קיבלה ממנה.
אם תפגשו את טלי בתור בסופר ותראו אותה מחזיקה תו נכה שמאפשר לה לא להמתין בתור, סביר להניח שתסתכלו עליה, תצקצקו שיניים ותאמרו לעצמכם “לא להאמין שאנשים משתמשים ככה בתו נכה.” כלפי חוץ טלי נראת בריאה לחלוטין, ואם תשוחחו איתה בכלל אבל טלי חולה במאניה דיפרסיה – הפרעה דו קוטבית.
“זה רגע אחד להיות הכי שמח בעולם ברמה של לא לישון 3 ימים ברצף בגלל האושר וממילה אחת קטנה אתה יכול לפול לשחור ברמה של לתכנן את המוות שלך.”
נתחיל מהסוף… כיום טלי מנהלת אורח חיים בריא , שמח ומאושר. היא פשוט השראה ודוגמה “למתמודדים” כמוה! וזה מה שהיא עושה!
“כחלק מהשיקום שלי היה לי לווי צמוד של פסיכיאטר ומדריכת שיקום, היא פשוט עזרה לי בהתמודדות יום יומית ברמה של להתקלח, לקום מהמיטה… שאלתי אותה איך הופכים להיות כמוה? ועשיתי זאת, הלכתי ללמוד בקריה האקדמית אונו מדריכת שיקום לנפגעי נפש והיום זה מה שאני עושה אני מלווה מתמודדים בלוד והסביבה וזה סיפוק שאין דומה לו, כל מי שלמד איתי היה מטפל, מלומד ורק אני באתי בלי שום רקע מקצועי, אבל עם המון ניסיון. ואני עדין מתמודדת, וכל המתמודדים שלי יודעים שאני מתמודדת, והם מחבקים אותי ואני אותם! זה המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהמחלה הזאת, לעבור ממזכירה שעובדת עם ניירת ואדמיניסטרציה למדריכה שעובדת עם אנשים זה מדהים. המחלה הזאת גרמה לי להגיע הכי נמוך שאפשר אבל גם עליתי משם וזה נס!”
איך בעצם חולים במאניה דיפרסיה? ובמה זה מתבטא?
“הייתי עסוקה בלפרנס את הבן שלי, רדפתי אחרי הפרנסה, כנראה הצטברו אצלי דברים שלא התמודדתי איתם ופתאום באמצע החיים התמוטטתי. לא הצלחתי לקום מהמיטה, נבדקתי בבתי חולים והבינו שזה לא פיזי. משם הגעתי לאשפוז יום בבריאות הנפש בלוד 8 חודשים, המון כדורים שעשו תופעות לוואי נוראיות. חזרתי לעבודה , שנתיים החזקתי מעמד ואז שוב בעקבות עומס נפשי התמוטטתי והפעם השיקום היה הרבה יותר ארוך ואיטי. המלחמה הייתה להרים אותי על הרגליים. לא עשיתי כלום, פחדתי מהצל של עצמי.”
“היום אחרי שיקום המחלה עדין מגבילה ומקשה על החיים אבל עם רצון ואמונה אפשר הכל!.
הכדורים חייבים להיות מדויקים מאוד! וזה מגביל אותי ביציאות בערב, הכדורים מגבירים אתת התיאבון וזה גורם להשמנה וזה מאוד מתסכל, הם גם פולטים ריח. התמודדות היא תהליך ארוך ומייסר אבל זה שווה את זה.”
הבן שלך היה אז רק בן 11, אתגר ענקי לילד קטן…
“הבן שלי היה קטן בגיל אבל אין מידה לגדלותו בנפש ובכוחות! הוא פשוט חזר מהלימודים והוציא אותי החוצה לטייל, “אוקי את חולה ו? מה עושים? בואי נעשה!” פשוט ככה. הוא היה יוצא איתי בראש מורם מטייל איתי ברחוב, הוא לקח את אמא שלו כפופה, מעוותת מכדורים. והוא צעד איתי בגאווה, ולא הסתיר, כולם ידעו שאמא שלו נפגעת נפש.”
איך הסביבה קיבלה אותך?
“הרווחתי חברים בלי סוף מהמחלה הזאת! כולם מכילים ועוזרים. אני רק מצייצת שאני צריכה משהו , טראח, כולם עוזרים לך! בכלל העיר הזאת מדהימה! “
מה את הכי אוהבת בעיר?
“וואו, אני פשוט מעריצה את העיר! אני גאה לומר שאני מלוד, ואני נהנת כאן מאוד! אני אוהבת את האנשים, את החום, טוב לי !”
מה היית משנה בעיר?
“היא מתפתחת, כבר משנים , כבר עושים, יש לנו ראש עיר שפשוט עושה, העיר משתנה וזה פשוט כיף, יש פה הכל והכל נגיש!”
אז מה המסר שלך לכולם?
“למתמודדים אני רוצה לתת תקווה, אפשר לחיות חיים מלאים, להקים משפחה, לעבוד, להנות עם המון אמונה תקווה וסביבה תומכת זה אפשרי! אל תתיאשו! לבריאים אני רוצה לנפץ את הסטיגמה שהורגת אותי, לא כל נכי נפש רואים עליו, תהיו יותר מודעים לסביבה לא כל אקוטי נראה לעין תהיו יותר רגישים.”
