ביום שישי האחרון, בשעות בהם השמש מתחילה לזרוח, יצאו למעלה מ-50 רצות ורצים מלוד ל”מצפה דני” מרחק של 11.5 ק”מ.
זו הייתה עבורם לא רק ריצה אלא גם זיכרון, לא רק עצב אלא גם שמחה ועוצמת חיים. הרצון שלהם להמשיך את דרכו של דני גונן, תושב לוד שנרצח ביום שישי, ב’ תמוז לפני 3 שנים, בעת טיול למעיין ליד היישוב דולב, עוברת דרך הרגליים…
“הריצה, היא דרך תהליך הוליסטי, שלם, של העצמה פיזית ונפשית, חוסן ובריאות” מספר גלעד פולק שיזם את הקמת קבוצות הריצה לזכרו של גונן “רצי דני לוד”, יחד עם רונן שרון המאמן הבכיר של קבוצות הריצה.
“לפני שנה חשבתי איך ראוי לציין את זכרו של דני ביום בו נרצח. כמה ימים לפני האזכרה שמעתי שחבריו, בני גילו, מלוד הקימו מצפה לזיכרו ממש קרוב ללוד ליד המושבים גבעת כח וברקת. בדקתי את המרחק וגיליתי שהוא בסה”כ כ10-11 ק”מ מ”גן גנדי” בו נמצאת המצבה לזכר נפגעי פעולות האיבה בלוד. חיברתי אחד ועוד אחד ויזמתי ריצה לזכר דני עד למצפה”.
זו השנה השנייה שהריצה לזכרו של דני מתקיימת. הפעם הצטרפו למרוץ גם קבוצות הנשים של “רצי דני לוד” וקבוצת הנערות. בסה”כ הגיעו פי שתיים וחצי משתתפים משנה קודמת. “מבחינתי” אומר גלעד “שאירוע זה יהפוך לאירוע משפחתי של הפנינג ספורט וכיף. בסופו של יום המוטו של הקבוצות שלנו הוא “לגרום לחיים לחייך” כפי שדבורה, אימו של דני גונן אמרה על קיברו “לא היה לנו קל, אבל דני תמיד חיזק אותנו ואותי וגרם לחיים לחייך אליו”.
המסלול עבר לאורך רחובות לוד, אזור התעשייה, אזור השדות שליד נמל התעופה, אירפורט-סיטי עד לשדות של גבעת כח וברקת. את הסיום במצפה דני, סיימו המשתתפים בפריסה בריאה, טקס קצר והרבה חיוכים על הדרך שעברו יחד בשנים האחרונות בקבוצת הריצה. דבורה גונן הגיעה אף היא לסיום וברכה את הרצים שימשיכו בדרכו של דני עוד שנים רבות.
