כתב מקומונט אורון שאול והדר גולדין עדיין בידי החמאס. עמיעד טאוב פגש את פרופסור שמחה גולדין והבין עד כמה חשוב להשאיר את הבנים על סדר היום הציבורי ולהפוך את המשוואה מול הטרור כפי שהבטיחה ממשלת ישראל להורים השכולים. דעה.
שכחו אותו בעזה
הוא הגיע ראשון ובשקט ובצניעות התיישב על כסא כתר פלסטיק ירוק. סנדליו התנכיות וחולצתו הלבנה המשובצת בולטות על רקע לבושם של כל שאר הנוכחים ובידו פתק קטן ובו ראשי פרקים של הנושאים שעל ליבו. במשך שעה וחצי לא עלה בדל של חיוך על פניו ואי אפשר אחרת.
פרופסור שמחה גולדין שהפך לסלב ישראלי בעל כורחו כחלק ממציאות הדמים היהודית בה אבות קוברים בנים משלב אצילות, כעס ושכל ישר. עיניו הכהות יורקות תסכול וזעם ושפתיו יורות בנחרצות משפטים מנומסים ומנוסחים היטב. בסוף השבוע האחרון נפגשנו קבוצה של נציגים במפלגת הבית היהודי עם פרופסור גולדין אביו של סגן הדר גולדין ז”ל ששפך את מר ליבו. איש לא הצליח לעצור את הדמעות אל מול אב שנאלץ לכתת את רגליו ברחבי הארץ רק על מנת להחזיר את בנו הביתה ולא להפוך לאבא של רון ארד.
להפוך את המשוואה
מעבר לאמפטיה הטבעית שמעוררת משפחת גולדין חשוב לשים לב למסרים ולשמוע את הסיפור האמיתי. המשפחה נאלצת להמשיך ולהילחם במשך שלוש שנים בעיקר בשל העובדה שבני המשפחה האצילית הזו הסכימו לערוך קבורה לבנם בהסתמך על ממצאים פורנזיים וללא גופה רק על מנת שלא לאפשר ניצחון מורלי לטרור בשיאה של מלחמה ועל כן הוא לא מוגדר כנעדר.
לא פחות מאכזבת העובדה שבקשותיהם הלגיטימיות להפוך את המשוואה מול החמאס לא ממומשות. למרות החלטת הקבינט שבחודש ינואר 2017 קבע כי לא יוחזרו גופות מחבלים, לא יינתן סיוע הומניטרי ולא יתקיימו ביקורי משפחות עבור החמאס עד להשבת החיילים. בפועל לא קורה דבר ורק לפני כחודש הוחזרו גופות מחבלי החמאס מהפיגוע בהר הבית למשפחותיהם.
גולדין מתנסח היטב ומבקש לא לחלק לו עצות אלא לעשות. הוא לא קורא לשחרר מחבלים אלא רק להשארת הדר בתודעת כולנו ולקיום הבטחות והחלטות של הממשלה.
דבריו כי מבחינה הלכתית לא ניתן לברך את ברכת הטוב והמטיב בזמן שהבנים לא הובאו לקבורה וקריאתו לציונות הדתית בה גדל הדר שלא לשכוח את בנו מחייבים. למעט בעימות המתוקשר בכנסת בו צעקו שני חכי”ם איוולים על אם שכולה לא העלינו מספיק את הדר ואורון לתודעה. החובה המוסרית הישראלית והיהודית מונחת לפתח הממשלה וגם לפתחנו!