תביעה בסך 200,000 ש”ח שהוגשה בשבוע האחרון כנגד תאגיד המים והביוב העירוני מי לוד חושפת לכאורה מסכת ארוכה של התעלמות מפניות של בית עסק בעיר לגבי בעיות חוזרות ונשנות של זרימת מי ביוב וצואה אל שטחו, טיפול לקוי ולא מקצועי ונסיון להשתמט אחריות. את האצבע המאשימה מכוון בעל העסק עו”ד חנן חדד אל העומדת בראש, מנכ”לית מי לוד פזית נויברגר. תגובת תאגיד מי לוד: “מדובר בשטח פרטי. ניסיונות הסיוע שלנו, מסתכמים במחווה של רצון טוב”.
מזה תקופה ארוכה סובלים עובדי ולקוחות מכון הטסטים פליקס באזור התעשייה הצפוני מהצפות קשות של מי ביוב הפורצים החוצה מתוך תשתית הביוב העירונית וזורמים אל תוך המכון אשר נמצא בשיפוע תחתון מגובה הרחוב. על פי כתב התביעה שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום ברמלה ע”י עו”ד גיא הרמלין בשם מכון הטסטים מי הביוב הזורמים אל המקום מפעם לפעם כוללים מי שופכין, צואה, ביוב, וזוהמה מכל סוג אפשרי.
לטענת התובעים, ההצפות נובעות מתשתית לקויה שקיימת כבר שנים, ומחוסר רצון של תגיד מי לוד לבצע חובתה בדין, ולהסדיר את התשתית וזאת על אף עשרות פניות שנעשו למוקד התאגיד ואף למנכ”לית מי לוד פזית נויברגר באופן אישי.
מתיאור המצב המתואר בכתב התביעה עולה כי כאשר ישנה הצפת ביוב כפי שקרה פעמים רבות במהלך השנתיים האחרונות, ולא רק בימי החורף, הרכבים המגיעים למכון נוסעים למעשה על מי הביוב, ומכניסים פנימה אל תוך המכון באמצעות צמיגי כלי הרכב את הצואה ומי הביוב פנימה, ובכך, מעצימים את המפגע – שלא באשמתם.
הריח במכון הרישוי, כך מתואר בתביעה, הוא ריח עז ובלתי נסבל של שופכין והוא אף עלול להוות מקור למחלות, לכלוך, ומפגעים נוספים, דבר המאלץ את התובע לנקות את שטח המכון מידי יום, ולנקוט אמצעי זהירות נוספים – בעוד הלקוחות סובלים ומתלוננים.
באחת משיחותיו הרבות של מנהל המכון עו”ד חנן חדד עם פזית נויברגר מתחנן חדד לפתרון של קבע, מאחר וביבובית שהוזמנה למקום על מנת לשאוב את הביוב לא עמדה בעומס והמקום הוצף שוב אך נענה בכך ש”עליך לפנות למוקד”. בשיחה אחרת, בה חדד שוב לא קיבל תשובות ופתרונות לבעיה המעיקה, עד שבצר לו התייאש והציע לפרסם המקרה בעמוד הפייסבוק שלו כמוצא אחרון, אחרי שנתיים של תחינות השיבה נויברגר – “בהצלחה” וסיימה את השיחה.
חוות הדעת: זו אחריות ישירה של תאגיד המים מי לוד
בתחילה, טענו במי לוד כי הבעיה נובעת מתוך שטח המכון עצמו, ודרשו כי התובעת תתקין מערכת של “אל חזור” המונעת חזרה של מי השפכים. לאחר שבמכון הטסטים פעלו על פי ההנחיה, על חשבונם ותוך השקעת כספים מרובים, הבעיה המשיכה כשבמקום לפתור את הבעיה, במי לוד התעלמו מכך לכאורה ובכל עת שחזרה ההצפה ביקשו שתפתח קריאה במוקד כאילו מדובר במקרה חדש שאינו מוכר למערכת.
לאחר מכן טענה הנתבעת כי הבעיה נובעת ממי גשמים והעדר תשתיות של עירית לוד. אך גם לדברי התביעה, עיריית לוד עצמה ביצעה עבודות בשווי מאות אלפי ₪ לחפירת שוחות והקמת מערכת ניקוז מי גשמים חדשה ומתקדמת לאורך כל רחוב הצורפים, כך שאין ולא יכול להיות לזה קשר לבעיית הביוב. ואכן, גם עניין זה לא פתר את בעיית הביוב, והביוב יוצא וצף גם בימים בהם אין גשם.
עוד הציע התובעת להתקין מתקן המכונה בשפה מקצועית “גמל מים” בכניסה לעסק של התובעת – דהיינו מתקן המבצע הזנה ממקום החיבור לרשת העירונית אל המבנה – אך התובעת סירבה לכך בטענה כי אין זה מאחריותה לדאוג לתשתיות מחוץ לעסק, וכן כי ממילא כל הביוב העירוני בכניסה לעסק נוזל, כולל עוד שוחה במרחק של 30 מטר מהעסק, כך שוודאי שהדבר לא יפתור את הבעיה וממילא מאחר ומדובר בעבודות מחוץ למקום העסק אין הדבר באחריותה.
לפי ממצאי חברת “טל טק – מערכות טיהור מים” שנשכרה על ידי התביעה לערוך בדיקה ולהגיש חוות דעת ראשונית עולה כי אכן מקור הבעיה הוא תחת האחריות המלאה היא של התאגיד ונובעת ככל הנראה מעומס יתר על קווי הביוב, ו/או מקוטר נמוך מדי של הצינור “או מכל סיבה אחרת הידועה לנתבעת ולא לתובע” ועל מי לוד לפתור את הכשל המתמשך.
בתביעה מבקש עו”ד הרמלין בשם מכון הטסטים כי ביהמ”ש יכוף על התאגיד ביצוע כל הנדרש להפסקה מידית של המחדל, לרבות, החלפת קו הביוב, תיקונו או הסרתו – עד להפסקה מוחלטת של הנזילות וההצפות.
בנוסף מבקשת התביעה להורות לתאגיד מי לוד לפצות את התובעת בסכום של 200,000 ₪, המשקף לטענתם את עוגמת הנפש, ההוצאה על ניקיון יום יומי, ההוצאות המשפטיות ואובדן הכנסות כתוצאה ישירה ממחדלי תאגיד המים העירוני.
תגובת תאגיד מי לוד:
“ראשית נדגיש, שמדובר בעסק משפחתי וותיק, שלא הומצא לנו היתר כדין בגינו וללא תכנית סניטארית מאושרת. לפיכך, כל ניסיונות הסיוע שלנו, מסתכמים במחווה של רצון טוב לפנים משורת הדין.
“בנוסף, ראוי לחדד, שמדובר בשטח פרטי שנמצא בנקודה הנמוכה ביותר באזור. שתי הסיבות הללו יחד ולחוד, גורמות להצפות חוזרות ונושנות בשטח הפרטי. החוק כידוע, גם אינו מאפשר לתאגיד לבצע עבודות בשטח פרטי ואפילו אם היו לעסק את כל ההיתרים והתכניות הנדרשות, עדיין העבודה לחיבור ראוי של צנרת הביוב הפרטית לצנרת הביוב הציבורית היתה באחריות העסק.
“במספר סיורים שערכנו במקום, על מנת לסייע לעסק, עד שיסדיר את אישוריו מול העירייה, הצענו מספר פתרונות זמניים שיכלו לסייע. אחד הפתרונות שהוא זול יחסי, הינו להניח משאבה בשטח הפנימי של העסק. משאבה זו, תסניק את השפכים ישירות לשוחה מוגבהת קיימת ולבטל את השוחה שהוצבה בכניסה לעסק. לצערנו מסיבותיו שלו, בחר בעל העסק לא לעשות זאת. לפיכך, אנו דוחים מכל וכל את טענותיו ובטוחים שהנושא יובהר בבית המשפט”.