אביחי טבקעשרות תושבי שכונת פרדס שניר הפגינו אמש בשל מה שהם רואים, לטענתם, אפליה של העירייה בתכנון ובאכיפת הבנייה בשכונות. תנועת ‘עומדים ביחד’ ותושבי ‘פרדס שניר’: “במקום שהעירייה תציע פתרונות למצוקות התושבים, היא מעדיפה להרוס את בתיהם”. עיריית לוד: “נוקטים במדיניות נחושה ומחמירה – ללא כל הבדל וללא משוא פנים”.
תושבי שכונת ‘פרדס שניר’ ופעילי תנועת ‘עומדים ביחד’ הפגינו אתמול (א’) נגד הריסת בתים בשכונה. המפגינים טוענים כי העירייה מתעלמת ממצוקותיהם בקביעות ומפלה באופן ברור בין תושבי השכונות הערביות, שסובלים מהזנחה וצפיפות, בעוד האוכלוסייה היהודית נהנית מבניית שכונות חדשות והשקעה תקציבית. “העירייה נזכרת בתושביה הערביים רק כאשר היא מחלקת צווי הריסה, כפי שקיבלו לאחרונה משפחות רבות שפשוט אין להן לאן ללכת” אומרת טטיה קורטנידזה, פעילה בתנועת ‘עומדים ביחד’ ותושבת לוד “ב-2005 עשו תכנית מתאר לפיה יקימו בשכונה כבישים, גנים ותשתיות אבל עד עכשיו התוכנית לא יצאה לפועל. מאז נוצרו עוד כמה וכמה תוכניות שונות שאף אחת מהן לא קיבלה אישור, למעט אחת – התוכנית לבניית המסגד. עשו את כל התוכניות האלו רק בשביל להרגיע את התושבים. העירייה מונעת מאינטרסים פוליטיים.”
הסיפור של 7,000 תושבי ‘פרדס שניר’ מתחיל לפני כ-70 שנה, כאשר המדינה העבירה משפחות ערביות מהוד השרון לשטח חקלאי בקצה לוד. אך במשך כל השנים השטח נשאר חקלאי בטאבו, ללא היתרים לבניית בתים, ללא תשתיות, ללא כבישים. כך נוצר מצב, בו תושבי השכונה חיברו את עצמם לחשמל, למים ולביוב ובנו את בתיהם לבד. “העירייה מכשילה את הדור הצעיר. לא משכירים או מוכרים דירות לערבים באזור אז מה אדם אמור לעשות? גם על הקרקעות הפרטיות שלהם לא נותנים להם לבנות” מוסיפה קורטנידזה, “אין כבישים בשכונה ואין אורות ברחוב, ילדי השכונה משחקים בחושך. הם אזרחים כמו כולם, הם משלמים ארנונה ומיסים כרגיל אז למה לשלול את זכויותיהם? למה להפוך אותם לאזרחים סוג ב’? יש כאן חוסר צדק מטורף, מול אזרחים שקשה להם לעמוד על שלהם”.
אחד מתושבי השכונה, שהעירייה הוציאה צו להריסת ביתו, הוא נאיף אהווידי, בן 56, שנולד וגדל בשכונה, לאחר שמשפחתו הועברה ל’פרדס שניר’ ב-1952. “אני אב ל-8 ילדים וגר בדירת 50 מטר ביחד עם אישתי וילדיי. אסור לי לעבוד ואנחנו מתקיימים מקצבת הנכות שלי. הילדים שלי גרים בחדר אחד שגודלו 4 מטר על 4 מטר. הם כבר גדולים וצריכים קצת פרטיות. בסך הכול רציתי להרחיב את הבית בחדר נוסף כדי שיהיה להם טיפה יותר נוח. ביקשתי אישורים, הבאתי מהנדס ומודד. העירייה משכה אותי עם האישור ובסוף סירבה. את התשתיות עשינו על חשבוננו, לאחרונה נותקנו מחברת החשמל לאחר שבחברת חשמל אמרו שמדובר בהוראה מהעירייה. העירייה מתנכלת בנו באופן שוטף, היא שולחת פקחים שנותנים קנסות על כל דבר קטן, בלי לתת לנו פתרון למצוקותינו. יש פה הרבה צעירים שרוצים עתיד. האלימות כאן נובעת מהלחץ ומהתנאים. ראש העיר דוחס אותנו לפינה ובסוף זה יתפוצץ לנו בפנים.”
“אנו דורשים מהעירייה להקפיא מיידית את צווי ההריסה ולקיים משא ומתן עם תושבי השכונה על הסדרת הבנייה ומציאת פתרון למצוקת הדיור בציבור הערבי בעיר” מוסיפה קורטנידזה “העירייה מזלזלת בתושבים הערביים באופן קבוע ורואה בהם אזרחים סוג ב’. דברו והגיעו איתנו להסכמים. מדובר בתושבים שאין להם לאיפה ללכת ולא מקבלים פתרון”.
מעיריית לוד נמסר כי “עיריית לוד נוקטת במדיניות נחושה ומחמירה, באכיפת חוקי התכנון והבנייה במגזר היהודי ובמגזר הערבי, ללא כל הבדל וללא משוא פנים, במטרה להדגיש מסרים ברורים של שלטון חוק וסדר כעיר מתוקנת הפועלת אך ורק עפ”י חוק.
אכיפת חוקי התכנון והבנייה הינה בין היתר, בשל הנזקים העצומים שגורמת הבנייה הבלתי חוקית, בכל הקשור לתכנון וקידום פיתוח , לרבות פגיעה בתכנון פיזי ארוך טווח לרווחת כלל התושבים, פגיעה באיכות החיים והסביבה (בשל שימוש בקרקע לצרכים שלא יועדו לה), הכבדה על התשתיות המקומיות ויצירת מטרדים, במיוחד כאשר בחלק גדול מהמקרים המדובר במבנים בלתי חוקיים שנבנים על תשתיות עירוניות של מים, ניקוז, חשמל, דרכים וכבישים. המדובר בעבירות חמורות הפוגעות בשלטון החוק ומסכלות כל אפשרות לתכנון ראוי. בנוסף, כל בנייה בלתי חוקית חדשה יוצרת סכנה בטיחותית חמורה משום שמבנים אלו נבנים לעיתים על ידי קבלנים לא מורשים וחסרי מיומנות, באופן הפוגע באמות מידה ובתקנות בטיחות ובכללים המעוגנים בדרישות החוק.
לעצם העניין, אין בסיס לטענות. מאחר והמדובר בהליך שמתנהל בבית המשפט, העירייה אינה סבורה שיהיה זה נכון למסור את התייחסותה בתקשורת למקרה זה או אחר או לנסיבות, כדי שלא להטות ולו בעקיפין את דעת בית המשפט הנכבד”.
עוד מבקשים לציין בעיריית לוד כי “בשבע השנים האחרונות פועלת עיריית לוד לשיפור איכות החיים במגזר הערבי באופן שלא זכור דוגמתו מאז הקמתה של העיר, תוך השקעות חסרות תקדים והקצאת תקציבים בלתי רגילים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים.
בתקופה זו הוקמו מוסדות חינוך חדשים, בתי ספר, גני ילדים, מתנ”ס חדש, מועדון נוער, מגרשי ספורט, תשתיות, הרחבה וסלילת כבישים, גנים ומתקני משחקים, מגוון פעילויות תרבות והשקעות חסרות תקדים בקידום החינוך.
“בין היתר, מקדמת עיריית לוד את תכנית לד/1300 לבניית שכונות מגורים ולמציאת פתרונות דיור לציבור הערבי, בכלל זה הסדרת תכנוני בנייה בשכונות המתאפיינות בבנייה בלתי חוקית. במסגרת תהליכי הפיתוח המסיביים של העיר לוד כעיר העתיד של אזור המרכז, מתוכננת ברחבי העיר הקמת שכונות חדשות בקרקעות פנויות. כעיר המהווה מודל לחיים משותפים בין אוכלוסיות שונות, מקדם ראש העיר עו”ד יאיר רביבו, בניה מודרנית וייעודית לכלל האוכלוסיות בעיר, לרבות שכונות ייעודיות לאוכלוסייה הערבית.
כמו כן הוקצו עשרות מיליוני שקלים לשיפור התשתיות במגזר הערבי. מדובר בתהליכים היסטוריים שלא קרו בחברה הערבית בלוד מאז קום המדינה”, כך על פי תגובת העירייה.