התלמידים יוזמנו לחקור, ללמוד על הנופל ועל האירוע בו נפל וישתפו את חבריהם, מתוך שאיפה לפרוט את יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה, לדמויות – להכיר את “הפנים והשמות” כולם.

במקביל, יקבלו אנשי החינוך מערך שיעור מותאם, שילווה את תהליך הלמידה של התלמידים ויעסוק בהנצחה, באנדרטאות ההנצחה בעיר לוד ובמשמעותם של נרות הנשמה והזיכרון.

“אני מתרגשת מאוד על ברכת הדרך ועל התמיכה של עיריית לוד ובית יד לבנים ביוזמה “כל הפנים והשמות כולם” של מרכז הפסג”ה, ציינה ד”ר שרון רחמים, מנהלת המרכז. “את ההשראה קיבלנו ממיזם דומה בעיר הרצליה, שהנציח את נופלי מבצע “צוק איתן” לפני כארבע שנים.

“במסגרת היוזמה, יצרנו במרכז הפסג”ה ‘סטריפ’ לכל אחד  ואחת מחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה בעיר. על הסטריפ – שם הנופל, שנת לידה ונפילה וברקוד לאתר ההנצחה של משרד הביטחון. הסטריפ הוא מדבקה ייעודית שתקיף את נר הזיכרון.

“הכנו מערך שיעור תומך והזמנו את כל בתי הספר בעיר לקחת חלק. המנהלים נענו לאתגר,  וכ-1,000 תלמידים בעיר לוד ידליקו השנה נר זיכרון לנופלי העיר לוד ביום הזיכרון הזה. אני מאמינה שהדלקת הנר והכרות מעמיקה לפחות עם אחד הנופלים מעניקה “פנים ושמות” לאירוע הלאומי ובעיקר מקרבת, ערכית ומשמעותית”.

רחמים משתפת כי “העבודה על המיזם לא הייתה פשוטה ודרשה זמן ויותר מכך פניות רגשית להתמודדות עם הסיפור האנושי והאישי של כל אחד מהנופלים. אנו רואים בכך מצווה גדולה והזדמנות להיות חלק מתהליך הנצחה וזיכרון, חלק ממה שהותירו אחריהם הנופלים. הכוונה להפוך את המיזם למסורת עירונית במהלכה בכל שנה ייפגש תלמיד לפחות עם שם אחד וילמד על החיים שנגדעו באיבם. עבורנו זכות גדולה”.

The post לקראת יום הזיכרון: בית יד לבנים לוד, פסג”ה ועיריית לוד במיזם הנצחה מרגש appeared first on מקומונט לוד.

למה ברושים?

אני חושב לי מתחת לזיעה. אפוד ונשק על א’ זה מרגיש לי מאוד מוזר .
בעיניים מנסה לאתר את האימא או החברה. הם תמיד נשברות, אפילו הפולניות.

המימייה בהיכון. זו הייתה מימיית מסדרים מושלמת, אם הצער לא יהרוג אותם חוות הבקטריות שאספתי במימיה בטוח תהרוג אותם. אפילו אני לא הייתי מעז לשתות ממנה. אבל בשביל מים על העורף זה עובד.

לא הכרתי את החייל, קיבלנו פקודה מאיזה פיקוד למלא את תורנו בסבב בית הקברות.
שמצד אחד זה אומר קפיצה של שעתיים שלש אל מתחת לסינר של אימא.
אך מצד שני יש תמיד את העיניים האלה של האימא. עם המבט שבוחן אותך בבוז עצוב ותוהה על הזכות הקיומית שלך אל מול תלולית העפר שפעם הייתה בן לחבק ולאהוב.
אני לא חושב שהייתה לי אז תשובה לדילמה הקיומית הזאת.
היום, אני אפילו לא מסוגל לטעון טיעוני זכות.

מרחוק איתרתי אותן. הן היו צמודות וחבוקות. גופה הנערי נטמע בתוך הנשיות הלאה של האם. שתיהן מרושלות בלבושם המקומט.
האימא סופגת את תנועות הקדימה-אחורה של הילדה שפעם רקדה בסלון עם אהובה המת ועכשיו נענעה את עצמה קדימה ואחורה כאברך בתפילת הודיה.
בעוד כמה שנים, האהוב יהיה תמונה מאובקת שתשקיף בסלון, על הילדים שלה, מגבר אחר.
והאימא תדעך במחשכים אל….
אל הלא נודע.

אבל עכשיו, שתיהן מנותקות מהסביבה. שקועות בכאב הזה שמוחץ את עולמם.
אף אחד לא ניגש. מסביב הקהל בוהה בהן בפנים אטומות.
כולם לבושים במיטב מחלצותיהם משל באו לחתונה.
הגברים חמושים במשקפי שמש כמו טייסים מסיירת מטכ”ל והנשים בצעיפים צבעוניים שקופים על כל התפאורה.
לחשושים קטנים על איך ומה קרה ממקורות יודעי דבר, מרחפים להם כעננה.

אני מוודא שהריי-באן יושב טוב על ארכובת האף. רק זה חסר לי שמישהו יבחין בדמעה. אני משקיע הרבה מאמץ כדי להחניק את הפרץ.
עכשיו, אני בתפקיד, באתי לעבוד לא לבכות.

מפעם לפעם יבבה חנוקה מתפרצת אל הדממה ומשתתקת מיד.
אחרי חצי שעה מופרעת הזוועה בקול מתכתי שמבשר ממערכת “קריזה” חלודה ובאינטונציה יבשה על בואו של הרב הצבאי.

כמו במחזה, כולם הזדקפו לקראת הישועה שתחלץ אותם מיגונם.
רק האימא והחברה נשארו ישובות ומתנדנדות בקצב מונוטוני של עצמן. וקול לא נשמע.

הרב במדי א’ מדוגמים נחפז למערכת ההגברה ונוטל את המיקרופון.
יש לו עוד הלוויה אחת לפני החתונה.
אני מתפעל מכמות הברזלים שיושבת לו על החולצה ומכתמי הזיעה הטריים שצבר בדרך מהמכונית עד לכאן.

בארשת חשיבות של טנור ראשי באופרה הווינאית, הוא מזדקף ב”אל מלא רחמים….
הראש מתפוצץ לי כשהמילה “רחמים” חודרת למערכת העצבים המרכזית.
על איזה רחמים הוא מזמר הרב המפורזל הזה?

כי מהמקום שהחייל הזה ואני באנו ממנו אין “רחמים” וגם לא אל.
יש נגמ”שים ומטעני צד. פקודות מבולבלות וגופות מרוטשות

וגם אימהות שמרוב צער לא מסוגלות לבכות.
אמהות שבמקום לחבק את הילד שלהן, הן מחבקות ילדה-זרה
ילדה שעד אתמול חלמה על הכוכבים ועכשיו בוהה ברסיסי אבק חייה.
ושתיהן צוללות לבור שחור שלעולם לא יצאו ממנו שלמות.

ענני כעס ושנאה עצמית חשרו בתוכי וסופות זעם כיסו את עיניי.
הכיפה והכומתה הציקו לי בראש.
ידית הדריכה הזדונית של הנשק ננעצה לי במותן והאפוד שוקל לפתע טון.
לא הכיפה ולא הנשק נעמו לי עכשיו.
עצם קיומו של אל רחום וחנון קיבל עוד כמה סימני שאלה.
וכל קיומי ותכליתי כבן אנוש, חייל,דתי, ציוני, ישראלי…. התגמד לכלום זעיר אל מול ה”אל מלא הרחמים”.
ועתה הנני המוות, מחריב העולמות. אני הוא נושא המגפה שבא לוודא שיש גופה.

גם ניצול השואה שלי עמד פעם בפני דילמה דומה.
וכששאלתי את האיש עם היושרה הכי מבריקה בעולם הוא מלמל משהו על “שנית זה לא יקרה” ו”מסורת בית אבא”.
אני לא יכול לומר שהצלחתי לחלץ ממנו תשובה מועילה.

שורות, שורות, הם מסודרים שם.
“יש ערימה של דשא על החברה…”שרנו, בערבי שירת השחור.
מקדימה כבר חפורות השוחות. ממתינות לבאים בתור.
דמיינתי איך זה יראה כשאני אשכב שם מתחת לרב הצבאי מלא הרחמים.

בהלוויה האימא לא נשברה ורק החברה קצת כשלה ונשענה על הקצינה מחוליית המוות. החולייה הזו שמודיעה ומלווה את המשפחה.
ואז אבא שלה אסף אותה.
וזה היה מכמיר לראות את הגבר-גבר המשופם הזה קובר אותה בעדינות של פרפר. ואיך היא מתכדררת בו כמו ציפור ופצועה.
כן, וגם הפעם נמצאתי אשם במבט של האימא השכולה.

וכשנגמר הטקס עפתי לרנו 4 מודל טרנטה.
אני שונא בתי קברות. מאז לא חזרתי לבקר אף אחד.
סליחה.

The post למה ברושים? / טור מיוחד ליום הזיכרון appeared first on מקומונט לוד.

בשעה 20:00 תתקיים עצרת ערב יום הזיכרון העירונית לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות, ליד אנדרטת הזיכרון בגן הספרייה העירונית “לדורות”. שערי הגן ינעלו בשעה 19:50 – נא לדייק. מקומות הישיבה מיועדים לבני המשפחות השכולות ולנכבדי העיר.

בשעה 21:45, בתום עצרת הזיכרון העירונית, יתקיים במתנ”ס דנוור טקס בעוז רוחם בהנחיית מוריה קור לפיד. זמר אורח- אלישע

בשעה 22:00 –  ערב זיכרון של שבט הצופים “אייל” לוד , בשבט הצופים ברחוב ההסתדרות.

למחרת, ביום הזיכרון, ג’ באייר, 8.5.19 בשעה 11:00 – טקס אזכרה ממלכתי בבית העלמין השין בלוד, בהשתתפות המשפחות השכולות, נציגי הממשלה, צה”ל, המשטרה, כוחות הביטחון, עיריית לוד, תושבים ואישי ציבור. אוטובוס יעמוד לרשות התושבים בכיכר קומנדו בשעה 10:00 בבוקר

טקסי זיכרון של בתי הספר יתקיימו בשעה 9:30 ברחבת הספרייה הציבורית לדורות

טקס זיכרון עירוני לתושבי העיר לוד שנרצחו בפעולות איבה יערך בשעה 9:00 באנדרטת חללי פעולות האיבה בגן העירוני- גן גנדי ברחוב כצנלסון.

בית יד לבנים יהיה פתוח בערב יום הזיכרון בין השעות 18:00 עד חצות, וביום הזיכרון עד השעה 16:00.

The post נזכור את כולם: אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בלוד appeared first on מקומונט לוד.

בעוד כשבוע, יום לפני יום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל, יעצור עם ישראל את עיסוקיו ויתייחד עם זכר נופליו חללי צה”ל ונפגעי הטרור. גם השנה, כמו בשנים קודמות תערוך עיריית לוד טקס מרגש בהשתתפות משפחות השכול, אך נדמה שטיפול במצב רגיש קצת יותר, מצב האנדרטה לזכר חללי פעולות האיבה בני לוד – לא זוכה לטיפול.

לפני למעלה משבועיים הבחינו תושבים כי האנדרטה שבגן גנדי, ממש מטרים ספורים מתחנת המשטרה, הושחתה וכי נעקרו ממנה לוחות הנצחה ואותיות רבות מאוד אשר פוגעות בצורה גסה במיוחד במראה האנדרטה.

התושבים פנו למנכ”ל העירייה, שלאחר בדיקת הנושא עדכן כי לא מדובר בונדליזם כי אם ביוזמה של העירייה לתיקון בלאי טבעי של החומר והחוסרים קיימים בגלל שהאמן עצמו לקח אותם לתיקון.

יותר משבועיים עברו והבוקר חזרנו למקום לבדוק את המצב, אך הוא נותר ללא שינוי.

פנינו ל”גלריה נתיש” אשר מייצגת את האמן מעצב האנדרטה, ישראל פרימו, שם אכן ידעו לספר לנו שהאותיות נלקחו לתיקון יזום ושהן “יוחזרו למקומן עד שבוע הבא, עוד בטרם יום הזיכרון”. בהמשך אף הדגישה הנציגה כי ייתכן שיותקנו “כבר היום או מחר”.

אנחנו נמשיך לעקוב, אך נציין כי לתחושתינו, בנושא כ”כ רגיש, בוודאי בעיר כמו לוד, מן הראוי היה לדאוג לשיפוץ והחלפה מהירים יותר, ולא להשאיר את האנדרטה במצב פגום ואף פוגע זמן רב כל-כך – זה נכון כל השנה ושבעתיים ערב יום הזיכרון.

The post שבוע לפני יום הזיכרון: ונדליזם או שיפוץ שהתארך – מי אחראי למצב המביש של האנדרטה לנרצחי פעולות האיבה בלוד? appeared first on מקומונט לוד.

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל ייצגה את הממשלה בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה שהתקיים היום (רביעי) בחלקה הצבאית בבית העלמין בלוד. “המחיר ששילמו יקירינו בחייהם, יקר מנשוא”, אמרה השרה גמליאל, “זהו מחיר החיים בארץ ישראל. עלינו להמשיך לחיות ולהמשיך לזכור, לטעת את מורשתם של חללינו בחברה ולפדות את המחיר הבלתי נתפס של האובדן- בהמשך החיים”.

השרה התייחסה למצב הביטחוני, ואמרה כי “אנו חיים במערכה ארוכת שנים, בה נגזר עלינו להילחם נגד אויבים שכל מטרתם להשמידנו. גם בשנה האחרונה, נאלצו חיילי צהל וכוחות הביטחון להתמודד לא רק בהגנה על גבולותינו בצפון ובדרום אלא גם מול טרור נפשע המופנה כלפי אזרחים”, והדגישה כי בשם הממשלה כי “נמשיך לעמוד כצוק איתן מול כל האיומים. נמשיך לפעול לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל”.

למשפחות השכולות אמרה השרה גמליאל: “שותפה אני לכאב, ליגון ולצער המלווים אתכם יום יום, שעה שעה, בכל ימות השנה. פצע שאינו מגליד, חבורה שאינה נרפאת. הקרבתן את היקר מכל. טיפחתן דור ישרים מבורך, דור הממשיך דרכם של לוחמים לאורך אלפי שנות עמינו. על יקיריכן אמר הנביא: ‘חללי בת עמי, אלה חללי העם כולו , דרכם נבנתה הארץ  זרחה השממה’ “.

The post השרה לשוויון חברתי בטקס בלוד: “עלינו להמשיך לחיות ולהמשיך לזכור” appeared first on מקומונט לוד.

 הפרוייקט החל לפני כ-20 שנה בעקבות יוזמה של מזכ”ל התנועה לשעבר דני הירשברג ששכל את אחיו במלחמת שלום הגליל, ומתקיים מדי שנה בשיתוף פעולה עם צה”ל והמוסד לביטוח הלאומי.

מזכ”ל בני עקיבא יאיר שחל: “דווקא החיבור של הדור הצעיר לשרשרת הדורות הארוכה של העם היהודי מבטיחה בנייה של דור עתיד ערכי, יוצר ומשפיע ומוביל שינוי. נזכור ולא נשכח את טובי בניה ובנותיה, שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ. זוהי חובתנו המוסרית העליונה ביותר.”

לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל  מתקיים היום (ראשון), כמדי שנה, פרוייקט “נר לנופל” בכל בתי העלמין הצבאיים והאזרחיים ברחבי הארץ. במסגרתו מגיעים עשרות אלפי חברי בני עקיבא לקבריהם של למעלהה מ-23,000 חללי מערכות ישראל וכ-3500 נפגעי פעולות האיבה. החניכים מתייחדים עם זכר הנופלים,  משאירים מכתב אישי לאחר שלמדו את סיפור הנופל, מדליקים נר וקוראים פרקי תהילים לזכרם.

הפרוייקט החל לפני כ-20 שנה בעקבות יוזמה של מזכ”ל בני עקיבא לשעבר דני הירשברג ששכל את אחיו יצחק במלחמת שלום הגליל. הפעילות הינה בשיתוף פעולה עם צה”ל, כאשר התנועה פועלת גם מול המוסד לביטוח הלאומי ביחס לנפגעי פעולות האיבה. לפרוייקט קדמה עבודת הכנה ארוכה בה חולקו החניכים באופן מסודר כך שאף קבר של חלל צה”ל ונפגע פעולות איבה לא יישאר מיותם ביום הזיכרון.

מזכ”ל בני עקיבא יאיר שחל: “דווקא החיבור של הדור הצעיר לשרשרת הדורות הארוכה של העם היהודי מבטיחה בנייה של דור עתיד ערכי, יוצר ומשפיע ומוביל שינוי. נזכור ולא נשכח את טובי בניה ובנותיה ,שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ. זוהי חובתנו המוסרית העליונה ביותר.”

The post נר לנופל – פרוייקט זוכרים את הנופלים של בני עקיבא appeared first on מקומונט לוד.