את המשואות נבחרים להדליק תושבים או נציגי מוסדות, ארגונים וגופים שתרמו במעשיהם תרומה משמעותית לחיי העיר או לקהילה ופועלם יכול לשמש סמל ומופת לרבים, שעיקר פעילותם הציבורית הייתה בלוד, עשו בתוכה ו/או פעלו למענה, אישים בעלי תכונות ייחודיות אשר תרומתם ללוד היא ממושכת וסגולית והקרינו מאישיותם על העיר.

ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין, בחרה את המועמדים השונים בהתאם לקטגוריות השונות.

סאלי בסיס – משואת החינוך: אחת הדמויות הבולטות במערכת החינוך בלוד, פרשה השנה מניהול בית הספר “ספיר” בלוד, לאחר 40 שנות עשייה חינוכית ענפה, בהן מילאה מגוון רחב של תפקידים:  מחנכת, רכזת חינוך חברתי, רכזת ספרייה בית ספרית, רכזת בטחון במלחמת המפרץ, רכזת טיולים וסגנית מנהל. בשנת 2000 נפלה בחלקה הזכות לנהל את בית חינוך ספיר, מוסד חינוכי שהיה לה לבית ראשון, כפי שהיא מספרת. “במשך כל שנות עבודתי החינוך הערכי היה תמיד לנגד עיני, כמו גם הדאגה לתלמידי בהיבטים הסוציאליים, הרפואיים, והטמעת החשיבות של תרומה חברתית כבניה ובנותיה של העיר לוד, זאת כמובן לצד חינוך למצוינות וטיפוח ההשכלה” על אהבה ללוד היא אומרת: “לעיר לוד יש ייחוד שלא קיים בערים אחרות. חום, אהבה, אכפתיות ודאגה יצוצו בכל פינה וסימטה בעיר. רק מי שזוכה לחוות את העיר לוד יודע להעריך את הייחודיות והקסם שלה”.

עמוס לנקר – משואת הקהילה וותיקי העיר : עמוס בן 80, תושב העיר לוד מזה 60 שנה מאז עלה לישראל מטוניס, במשך השנים היה פעיל בקהילה כמתנדב במרכז יום לקשיש באהבה ובמסירות. הועסק כאב בית במוסדות החינוך השונים בלוד, אהב לעזור ולתרום גם מעבר לשעות העבודה בהכשרת סביבת למידה לתלמידים ולצוותי ההוראה. אהבת האדם בראש מעייניו, פעל לקירוב לבבות ואהבת חינם בלוד. עמוס משיא את משואת הקהילה וותיקי העיר, על פעילות התנדבותית ארוכת שנים הראויה לשבח והוקרה למען העיר והקהילה בלוד.

אודט זנו – משואת העצמת הנשים: סיפורה של אודט בת ה-26, מעורר השראה ומהווה דוגמא לנחישות, עוצמה ואמונה גדולה בדרך. החליטה באומץ רב לחשוף את סיפורה האישי לאחר שעברה בילדותה התעללות מינית ע”י אביה, והביאה להרשעתו לאחר משפט ארוך שנמשך כחמש שנים ולמאסרו לתקופה של 20 שנה. “בחרתי בחיים” היא אומרת, “היום אני לוחמת ולא מוותרת. תפילתי הגדולה היא להגיע לליבם של מי שעברו תקיפה מינית ולטעת בהם תקווה שאפשר לחיות על אף ולמרות הפגיעה. לא להישבר, לקום, להתחזק ולהתקדם בחיים”.

משה בן הרוש – משואת החסד וההתנדבות: תושב חב”ד בלוד מזה כ-38 שנים. איש חסד ובעל ערכים של אהבת התורה ועמלה, אהבת ארץ ישראל ובניינה, אהבת המורשת, ומעל הכל אהבת האדם. שמו הפך שם נרדף להצלת חיים. לאחר שירות צבאי כחובש קרבי, התנדב במד”א כנהג אמבולנס וככונן הצלה וחירום, וכן בארגונים “איחוד הצלה” וזק”א”. ביתו הפך למרפאה זוטא הפתוחה לכל הזקוק לטיפול רפואי בעיקר בשבתות ובחגים, מפעיל גמ”ח תרופות וציוד רפואי בסיסי בהשאלה לכל נזקק, בשעות ובימים בהם אין בית מרקחת פעיל. כמוהל בהכשרתו הקים את ארגון “ברית וחסד” אליו צירף את חבריו המוהלים לעריכת ברית מילה לכל המבקש את עזרתם.

מירה מרציאנו – משואת הנוער: שימשה במשך 14 שנים כראש שבט הצופים העירוני “אייל לוד”, והובילה אותו להישגים משמעותיים ולעיצובו כשבט קהילתי הפועל למען הקהילה ובמסגרת זו מוביל ושותף כמעט לכל הפעילות העירוניות. פעלה להנגשת השבט לכלל האוכלוסייה ולגיוס חניכים ממשפחות מעוטות יכולת תוך סבסוד העלויות, וכן לילדים עם צרכים מיוחדים ושילובם בחברה כחלק בלתי נפרד. פועלת להעלאת הדימוי של העיר, מארחת בשנים האחרונות קבוצות ממסגרות שונות המגיעות לעיר בכדי ללמוד ולהכיר אותה, ומספרת להם את סיפורה של העיר מנקודת ראייתה תוך שבירת סטיגמות ודעות קדומות.

ד”ר רמי כרדוש – משואת השלום והדו-קיום: תושב לוד ואיש ציבור שפועל לקירוב לבבות, לחיזוק האחווה והדו-קיום בין תושבי לוד הערבים והיהודים. משמש כסגן מנהל מחלקה בכיר באורתופדיה במרכז הרפואי ״אסף הרופא״. תחום מומחיותו הוא החלפת מפרקי ירך בגישה הקדמית וברך. מנותחיו מעריכים את המיומנות שרכש בניתוחי החלפות מפרקי ירך בגישה קדמית ומספרים על כך מפה לאוזן, הם גם מעריכים את הגישה האישית הסבלנות והביטחון שהוא משרה עליהם. ד”ר רמי כרדוש, בן העדה הנוצרית בלוד, מהדמויות הבולטות בחגיגה המסורתית מדי שנה של חג לוד, חג סנט ג’ורג, אשר מעלה את לוד על מפת התיירות הארצית והעולמית, וחושף בפני אלפי מבקרים מהארץ ומהעולם, את העיר לוד ואת הפוטנציאל התיירותי האדיר, וכן את הדו קיום המרהיב ואת פסיפס התרבויות, העדות והדתות הקיים בלוד.

The post רגע לפני יום העצמאות ה-71: אלו מדליקי המשואות בלוד appeared first on מקומונט לוד.