אריאל אלעזריאורה שנרב מסיימת שנתיים שירות לאומי באגודה להתנדבות כשבשיאם המלחמה הקשה, מעבודה משמעותית עם בנות תיכון ונוער בסיכון, דרך התנדבות בתינוקייה בשערי צדק שהכפילה את כמות התינוקות בעקבות מפונים רבים שהגיעו לעיר, ועד מגורים עם סבתה לאור בריחתה של העובדת הזרה שלה מהארץ עם פרוץ המלחמה
את שנת השירות השנייה באגודה להתנדבות באולפנה בפסגת זאב התחילה אורה שנרב כשהיא מכירה ומחוברת לבנות, אחרי שנת שירות ראשונה משמעותית, דבר שעזר להן להיפתח בפניה ולשתף בקשיים שהביאה איתה המלחמה. מסיוע לבנות שאבא שלהן גוייס לתקופה ארוכה, דרך חניכה שדוד שלה הוגדר חודשים ארוכים כחטוף, ולבסוף התמודדות עם כך שנודע שנרצח.
בתחילת המלחמה, כשלא היו לימודים, בחרה שנרב להקדיש את זמנה להתנדבות בתינוקייה בבית החולים שערי צדק, שם, לאור מפונים רבים שהגיעו לעיר, הוכפלה כמות התינוקות, והנוכחות שלה הייתה משמעותית מאוד. “זה היה הכי מרגש ויפה, לצד דיווחים בלתי פוסקים על הרוגים, זכינו לטפל בתינוקות שזה עתה נולדו. לראות אבות שחוזרים מלחימה קשה ומתרגשים כ”כ מהחיים החדשים שהם זוכים להם. זה הצד המעצים של המלחמה. נפגשתי עם אחות ששניים מהבנים שלה נפלו במלחמה, אילו תעצומות נפש באישה שלצד אובדן קשה עוסקת בהבאת חיים חדשים” מספרת שנרב.
כאחות שכולה היא מספרת על עצמה “עד לפני שנה לא הרבה יכלו להבין את ההרגשה, אני מרגישה שהשנה הזו הכניסה המון ענווה, לדעת שלא תמיד אתה יודע מי עומד מולך, ומה סיפור החיים שלו. הבנות הבינו שהניסיון שלי לחזק אותן בזמנים קשים בא ממקום אמיתי. כשאני מדברת איתן, אני מדברת מדם ליבי, ומרגישה שדברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.”
במהלך ההתנדבות באגודה להתנדבות אורה שנרב הזמינה את אחיה דביר, שהיה נוכח בפיגוע בו נהרגה אחותה, רנה שנרב הי”ד, לדבר עם הבנות, גם על המקום האישי אבל בעיקר על התמודדות עם משברים, שיחה שמאוד חיזקה אותן בימים הקשים שעברו. לקח לה זמן לספר לבנות על הרקע שלה, הם לא הכירו אותי כאחות של.. היה חשוב לה להעביר להן מסר: לא לשפוט אף אדם, כי אף פעם לא יודעים איזה סיפור עומד מאחוריו ומה הוא עבר. שנרב מספרת: “רנה משפיעה לא פעם על המעשים שלי ועל ההחלטות שלי, זה בא לידי ביטוי במה שאני בוחרת לעשות היום”
מנימוקי “האגודה להתנדבות” בבחירתה של אורה שנרב למועמדת למצטיינת הנשיא: “אורה נכנסה לאולפנה ולא מבזבזת רגע ביום. מהרגע שהיא נכנסת בבוקר ולפעמים גם עד השעות הקטנות של הלילה, רואה את נפש התלמידות והצרכים שלהן, חושבת בדרכים יצירתיות איך להתחבר אליהן, להניע אותן לפעולה, לעזור בכל דרך במימד החברתי, הלימודי והחינוכי. אורה מסייעת ככל יכולתה לצוות החינוכי, מתגברת תלמידות המתקשות ומכינה אותן שעות רבות לפני מבחנים, יוזמת דברים לכלל האולפנה ועוד. בימי הלחימה אורה ראתה את הקושי של הבנות וחשבה על דרכים ע”מ שהבנות ירגישו חלק מעם ישראל ויקבלו כלים לימים לא פשוטים. אורה יזמה יחד עם צוות מביה”ס ימים של עשייה והתנדבות (אפיית חלות למפונים, ערכות לילדים מהעוטף, כריכים וחבילות לחיילים וכד’). בשכבה של אורה ישנה תלמידה שדוד שלה הוגדר חודשים רבים כחטוף בעזה (אוריאל ברוך) אורה יזמה יחד עם הבנות פרויקטים שונים להעלאת המודעות וחיזוק האמונה (ימי תפילה, סעודת אמנים ביום ההולדת שלו, שלטים לחיזוק, לימוד בכיתות ועוד). אורה היא לא מדריכה רגילה, היא באה לאולפנה להתנדב עם אוכלוסייה לא פשוטה ברובה, ומשם היא מרימה אותן מתוך עשייה רבה ושיח בגובה העניים. היא חושבת כל הזמן ממקום של ענווה ופשטות איך לקדם את השכבה והאולפנה, איך לתת כלים וידע, והכל מתוך אהבה גדולה, אנושיות ותחושת ביטחון לכל תלמידה באופן אישי.”