כתב מקומונטמאיר ליוש, תושב לוד, יזם בנשמתו, איש חברתי בכל רמ”ח איבריו, דתי לאומי אבל בוגר הנח”ל החרדי. דובר ערבית וגם מלמד את השפה בגאווה. מיוחדות של שילובים אוטנטים באיש אחד.
תכירו את מאיר ליוש, בן 32 נשוי ליוכבד ואבא ליובל ודניאל המתוקות. תושב לוד, מנהל קמפיינים של גיוס המונים, מייסד את מאמ”צ – מאגר מתנדבים ציוני שמטרתו להפגיש בין מתנדבים ויוזמים בתוך המחנה הלאומי. ליוש הקים את “המטה האזרחי לוד” – המופעל ע”י תושבי העיר שמטרתו לשפר את המצב הבטחוני והחברתי בעיר. מגיש “ערבית מדוברת” בגל”צ. איש אשכולות
במה ת’כלס כבודו מתעסק למחייתו? {פומלות? גוייבות? קלמנטינות? ? }
אני יזם בנשמתי, אבל למדתי הנדסה אזרחית בטכניון בה אני לא עוסק כרגע. אני מוביל מיזם להנגשת השפה הערבית המדוברת לציבור בישראל שנקרא إحكي – דַּבֵּר. אני גם מנהל קמפיינים לגיוס המונים כמו לדוגמא באתר “הדסטארט”.
האיש החברתי אפשר לקרוא לך…. אתה פעיל בהמון ארגונים ופעיליות חברתיות… יש זמן לנשום?
“אומרים שמי שכל הזמן עסוק, יש לו זמן להכל. אז כן, באמת היום שלי מלא, אבל בגלל שהעשייה מגיע ממקום מאוד רגשי, היא מאוד תכליתית ואמיתית, כך שאני צובר הרבה ניסיון ויכול לסייע להרבה מאוד מקומות שזקוקים לניסיון וליכולות הללו.”
מאיפה ולמה התחיל הקטע עם הערבית?
“את הערבית שלי למדתי לבד, לא בכוחות הבטחון ולא באוניברסיטה ולא מספרים, אלא מהרחוב. לא התביישתי לשאול וללמוד מכל אדם שרק יכולתי. המטרה שלי, היא לצמצם את הפחד הלא הגיוני שקיים בישראל, מהשפה הערבית, ותלמידים שלי מספרים לי שהם נוסעים באוטובוס ושומעים את השפה והם הרבה יותר מבינים וקשובים ורגועים. הערבית שפה יפה, עשירה, שפה של המזרח התיכון, השכונה שבה אנחנו גרים. אני רוצה להבין את הזולת, רוצה שיהיה לו טוב, וגם שלי יהיה טוב. האסימון שלי נפל בשירות הצבאי תוך כדי עבודה במחסומים באיו”ש, כשהבנתי שאני רוצה להקל על חייהם של מי שחיים בין טרוריסטים ונאלצים לעבור בידוק בטחוני בעוד שהם חפים מפשע. מכאן למדתי לבד מכל אדם שעבר, ואני מאמין בכל ליבי, שהשירות הצבאי שלי היה מקצועי יותר ותורם יותר בשל השאיפה הזו.”
ניחא ללמוד לדבר… אבל ללמד…. מדוע ולמה?
“כי אני רוצה להעביר לאחרים הלאה, את המסע האישי שעברתי, להעביר לכולם את היכולת ללמוד ערבית לבד, להבין לבד, להתחבר לעולם הזה מתוך היכרות נעימה של חיי היום יום, ולא בהכרח דרך ספסלי האקדמיה.”
בוגר נחל חרדי וכבודו נמנה על הזרם הדתי הלאומי?
“האידיאלים לא נמצאים רק בסיירות מובחרות, הכובע והחליפה זה לא היום יום שם. הנחל החרדי מאוד מגוון, גם בציבור החרדי שבו וגם בציבור הדתי לאומי שבו. וחוץ מזה אנחנו בעיקר עוסקים בלחימה ולא בכיפה”.
תושב לוד…בוגר הטכניון… למה עד חיפה?
“את מכירה מקום טוב יותר ללמוד בו הנדסה מהטכניון? ;)”
קמפיין הגיוס למען יהודה הישראלי, אין ספק שזה מדהים ומרגש…
אבל אתה לא חושב שברגע שעושים את העבודה במקום המדינה זה פתח למדינה להסיר אחריות בעוד מקרים וככה כל פעם האזרחים יצטרכו בטוב ליבם לממן כי המדינה הבינה שיש מי שיעשה את זה במקומה?
“הקמפיין החל כמחאה נגד הממשלה, על אוזלת היד בטיפול ביהודה הישראלי. לא תיארנו לעצמו בשום תרחיש, שתוך פחות מ24 שעות נעבור את היעד ונכפיל אותו. זו הייתה הצבעת מחאה של אזרחי ישראל, הצבעת אי אמון בהתנהגותה של הממשלה כלפי חייל שמסר את נפשו על הגנת העם והמולדת. מימין ומשמאל התגייסו בקמפיין הזה, ואני גאה לומר, שהיה לי בו חלק משמעותי.”
מה אתה הכי אוהב בלוד?
“את לוד. עיר מדהימה, מהעתיקות בעולם, עיר של גיוון אנושי, של מפגש עם תרבויות שונות. עיר שיש לה פוטנציאל אדיר, שצריך לממש אותו.”
מה היית משנה בה?
“אני מוביל מהלך בקרוב, לשינוי התדמית של העיר ברשתות החברתיות ובאינטרנט. מהלך משמעותי, שאני משקיע בו כבר זמן רב, והוא חשוב לי כי אני אוהב את העיר היפהפייה הזו, וחושב שנעשה לה עוול במשך שנים, והגיע הזמן לתקן אותו. יש מה לתקן גם בעיר, אבל אם נשנה את התדמית – זה יניע את מקבלי ההחלטות להשקיע בתיקון מה שנצרך.”
ארוחת ערב עם מי?
“עם אלסנדרו דל פיירו החלוץ לשעבר של יובנטוס. עם כל הציונות ואהבת הארץ שלי, יש לי אהבה יוקדת נוספת וזו הקבוצה האיטלקית הנפלאה הזו.”
משפט לאומה:
“אין לא יכול, יש – “הם אמרו לי שאני לא יכול, אז אני חושב שאני לא יכול”. צאו לדרך!”
אסוציאציות:
ילדות: בני ברק בתקופה אחרת
חיה: נמר
סרט: הפריצה לאלקטרז
לוד: העיר הכי מגניבה בישראל
ערבים: זה לצד זה בהבנה מלאה
חו”ל: סקי